על מטוס הסטרטוקרוזר

 הפעם על מטוס הסטרטוקרוזר (המוכר לרבים מאיתנו), שהחל את דרכו האזרחית כהבטחה גדולה אך מהר מאוד דרך זו הסתיימה באופן די טרגי וגם, על ביקורם של מטוסים אלו של ח"א הישראלי בשנות השישים ב...תימן (קישורים: מטוס תובלה, ח"א הישראלי, הצנחות בתימן)

הסטראטוקרוזר בואינג 377, היה מטוס גדול, ייחודי ומוזר למדיי. למעשה המטוס היה "נינו" (גלגול שלישי) של המפציץ האימתני ה 29 B, המטוס שהטיל את פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי. הסטרטוקרוזר היה מטוס הנוסעים הגדול והמפואר ביותר ששירת מסוף שנות ה-40 ובשנות ה-50. תא הנוסעים הגדול והרחב שלו, הכיל עד כמאה נוסעים. במטוס היו שתי קומות כאשר הקומה התחתונה המצומצמת, נוצלה לשירותים יוקרתיים ומפנקים לנוסעים. המטוס היה מדוחס אוויר וכך ניתן היה לטוס איתו גבוה (כ 32 אלף רגל) ובנוחות. נוסעי המטוס באותם ימים אהבו אותו מאוד ונהגו לכנותו בחיבה: "מיני מלון מעופף."

מצד שני, חיו של המטוס בצמרת התעופה האזרחית נמשכו כעשור בלבד. הסיבות לכך נבעו מעלויות תפעול מאוד גבוהות, כמו גם הגעתו לשוק (מסוף שנת 58), של הבואינג 707 הסילוני היעיל המהיר והמוצלח. אולם הסיבה העיקרית לחיו המסחריים/האזרחיים הקצרים, נבעו מכשלים טכניים ותקלות בעיקר במדחפים שבמספר מיקרים התנתקו מהמטוס ומהמנועים שהיו מתחממים ומצריכים את כיבויים. מתוך 56 מטוסים בלבד שיוצרו, פאן אמריקן לבדה איבדה שבעה מטוסים, כמעט אחד בשנה וזאת בין השנים 1952 ל-1959. כך "רכש" לו המטוס אפילו בחברת "בואינג" את התואר המפוקפק: "המטוס הגרוע והמסוכן ביותר שבנינו אי פעם."

חיל האוויר הישראלי מאוד רצה להצטייד במטוסי תובלה גדולים ארבע מנועיים, אך הקונגרס האמריקאי לא היה מוכן באותם ימים לאשר לישראל לרכוש מטוסי "הרקולס" ולידידינו הקרובים יותר הצרפתים, לא היה בנמצא מטוס בסדר גודל שכזה. על כן ובחוסר בררה, יצאו נציגי ח"א והתעשייה האווירית לארה"ב אל מגרש אחסנה בסן פרנסיסקו, שהכיל מטוסים מושבתים שבשנים היותר טובות שלהם, שירתו בעבר כמטוסי נוסעים בעיקר בחברת התעופה פאן אם. אנשינו בחרו במגרש 5 מטוסים משומשים/מושבתים שמצבם היחסי היה פחות גרוע מהאחרים ואנשינו החלו להכשירם להעברה ארצה. העברת המטוסים ארצה גם היא הייתה בעייתית ורצופת תקלות. אחד הטייסים (הוגו מרום) ביצע נחיתה בבורדו בצרפת, כשבמיכליו טיפות דלק אחרונות ושניים מארבעת מנועיו כבר היו כבויים.

בשנים 66 ו 67 יצאו שוב אנשי התעשייה האווירית לארה"ב לרכוש מטוסי סטרטוקרוזר שיצאו משירות, אך הפעם אלו נרכשו מעודפי חיל האוויר של ארה"ב, שם שימשו המטוסים בעבר כמטוסי תדלוק אווירי, וורסייה של המטוס ששמה היה97 C. סה"כ נרכשו 9 מטוסים כאלו ולחלקם הותקנו אחר כך בארץ מערכות תדלוק אווירי שנרכשו בנפרד בארה"ב. רכישת המטוסים (סה"כ כאמור 14), בוצעה כאמור בהעדר אלטרנטיבה אחרת/חליפית ולמרות שמצבם המכאני בכללי אכן היה לא משהו.

"סטראטו" קראנו לו בזמנו בחיבה בח"א ואולי בעצם בחנופה מהולה בפחד מסוים, זאת אולי כדי לרצותו ועל מנת שבטיסותינו הרבות איתו (בד"כ לסיני ומסיני), יואיל נא בטובו המטוס לוודא שכל ארבעת מנועיו יעבדו יחדיו. בחיל האוויר הציניקנים (ואני כמובן בתוכם), נהגנו תמיד להביע פליאה כשהבחנו באוויר במטוס סטרטוקרוזר שחלף מעלינו כשכול ארבעת מנועיו עבדו בו זמנית. בחייל אף הסתובבה אז אמירה סרקסטית שהתייחסה למטוס שלפיה: "הסטרטו הוא המטוס תלת מנועי מצוין."

מאחר ותימן רגילה בימים אלו "לארח" את מטוסי חיל האוויר המבצעים שם "ביקורים רועשים", אז כחובב היסטוריה ותעופה, אפרט עתה בקצרה את פעילותו של חיל האוויר הישראלי בתימן כבר לפני 61 שנים. באותן שנים התחוללה בתימן מלחמת אזרחים שבה צבא מצרים וחיל האוויר המצרי לחמו לצד הממשלה ומנגד לחמו בהם המורדים המלוכנים. המלחמה הייתה קשה ואכזרית וחיל האוויר המצרי עשה בה לא אחת שימוש אף בפצצות גז.

מאחר והאויב של האויב שלך הוא לכאורה ידידך, הרי שלנו הישראלים הייתה זו הזדמנות לסייע למלוכנים בתימן שהרי הם לחמו בצבאו של גמל עבדאל נאצר נשיא מצריים אויבנו הגדול וכך למעשה ריתקו/העסיקו לשביעות רצוננו חלק מצבאו הרחק מאיתנו. המשימה שהייתה סודית ביותר, ונרקמה יחד עם הכוחות המיוחדים הבריטיים ( ה SAS) וביצועה הוטל ע"י מפקד חיל האוויר עזר ויצמן, על כתפיו של אריה עוז, מי שהיה מפקד טייסת 120 (טייסת התובלה). מספרים כי עזר ויצמן הזעיק את אריה עוז לביתו כדי להכניסו בסוד העניין ואת האזור המיועד להצנחה, סימן ויצמן על גבי אטלס בית ספר של בנו.

בין השנים 1964-1966 במבצעים שכונו "רוטב" ו"דורבן", הועמסו המטוסים בשדה התעופה תל נוף בנשק וציוד ובין היתר צורפו אליהם גם עיתונים באנגלית ובקבוקי וויסקי, שנועדו לבריטים שלחמו שם עם המלוכנים. הטיסות בוצעו בחשכה ובגובה נמוך לאורך חופי סעודיה שהייתה מודעת לעניין. הציודים הוצנחו למורדים המלוכניים באזור שמצפון לצנעא הבירה ולאחר מכן המטוסים המשיכו לג'יבוטי שהייתה אז בשליטה צרפתית, שם תודלקו וחזרו בטיסה ישירה ארצה. סה"כ בוצעו באותן שנים 14 גיחות לתיספוק המורדים המלוכנים בתימן. לאור הצלחת הטיסות הראשונות, הבריטים נכנסו להתלהבות יתר וניסו לשכנע אותנו אף לתקוף בתימן שדה תעופה שבו נמצאו מיגים מיצריים כשהם חשופים לחלוטין. אני מניח שאתם יכולים לשער שעזר ויצמן אהב את הרעיון, רבין אהב פחות וראש הממשלה לוי אשכול, סרב לכך לחלוטין וכך רעיון התקיפה ירד מהפרק.

מטוסי הסטרטוקרוזר ("ענק" בכינוי ח"א), נטלו חלק בעוד כמה משימות מוכרות כגון הטסת פמליית ראש הממשלה לוי אשכול (1966) לסיור בן כמה שבועות במספר רב של מדינות אפריקה. בחיל האוויר שירתו 14 מטוסי "ענק"/סטרטוקרוזר והם עסקו בתובלות שונות ואספקה וכן במשימות מיוחדות של מודיעין, לוחמה אלקטרונית וצילום.

במלחמת ששת הימים הצניחו המטוסים מים ומזון אך בעיקר דלק לטורי השריון שהבקיעו כל כך מהר ועמוק בסיני. בספטמבר 71, ביצע אחד ממטוסים אלו גיחת צילום אלכסונית לאורך תעלת סואץ. המצרים שרק שישה ימים קודם לכן איבדו מטוס סוחוי שהפלנו להם בעת שביצע גיחת צילום מעל תעלת סואץ, הכינו תגובה/נקמה ושיגרו לעבר הסטרטוקרוזר טיל נ"מ 2 SAשפגע בו וגרם להתרסקותו בשטח סיני. מבין 8 אנשי הצוות שהיו על סיפון המטוס במשימה זו, רק אחד הצליח ובמאמץ רב לצנוח ממנו בשלום ובפגיעות קלות בלבד.

גם במהלך מלחמת יום כיפור המטוסים ביצעו לא מעט גיחות, בעיקר להובלות כוחות ואף לפינוי אזרחים מאופירה (שארם א-שיך). מטוסי הסטרטוקרוזר ביצעו לאחר המלחמה טיסות תובלה רבות בין ש"ת לוד לבין ש"ת הכבוש פאיד ("נחשון") ש"באפריקה." כחמש שנים אחר כך בשנת 78, אחרוני מטוסי הסטרטוקרוזר יצאו משירות בחיל האוויר הישראלי. אגב, ארבע מטוסים מתוכם הושמשו מאוחר יותר רק כדי שיבצעו את טיסתם האחרונה לבסיס חיל האוויר אופירה שבסיני, שם ננטשו המטוסים כגלמים/גרוטאות. מטוס נוסף הוטס לחצרים והוצב במוזיאון חיל האוויר.

בתמונה: המטוס במלוא תפארתו בימיו היפים והקצרים כמטוס נוסעים בחב' פאן אם. בתמונה השנייה, ראש הממשלה לוי אשכול בטקס קבלת הפנים באחת ממדינות אפריקה כשמאחוריו מטוס הסטרטוקרוזר (מטוס "מצדה") ששירת אותו במסעו הממושך ביבשת השחורה.

.