על מטוסי המיג 15/17

על מטוסי המיג 15/17 מבריאתם ועד הגעתם אלינו, ומדוע יריתי באחד מהם לאחר "מותו" 900 כדורים! (קישורים: מיג 15 17, מלחמת קוריאה, ח"א הסורי, ח"א המצרי)

באפריל 1947 הנחתה ממשלת ברית המועצות את המשרד לתכנון וניסויי של מיקויאן וגורביץ' (שמשילוב שמותיהם נוצר השם מיג), לתכנן ולבנות מטוס קרב סילוני חדש. השניים אימצו תכניות שנתפסו בגרמניה, לבניית מטוס סילוני חדש בשם פוקה וולף Ta-183שבו נעשה לראשונה שימוש בכנף משוכה לאחור (ראו בתמונה הקטנה). הבעיה שנתגלה כבר בשלב הראשוני במטוס החדש, הייתה חולשת המנוע שלו מתוצאת חב' BMW הגרמנית. בשל כך הסובייטים החליטו להשליך את יהבם על בריטניה וחברת רולס רוייס.

בהקשר זה מוכרות כמה וורסיות/עלילות. האחת סבירה, ולפיה שר המסחר הבריטי, סר סטפורד קריפס, שאהד את הסובייטים, אישר להם לייצר את מנועי ה"נין" המעולים בברית המועצות, וזאת מכח הסכם סיוע טכנולוגי בין שתי המדינות שנחתם בזמן המלחמה ולא הוקפא או בוטל לאחריה ולכן ראה עצמו השר מחויב להסכם. הוורסיה השנייה נשמעת כאגדת עם מופרכת לחלוטין, ואולי דווקא משום כך יש בה אמת. המדובר בארטיום מיקויין עצמו, שנסע באישורו של סטלין לבריטניה בניסיון לקבל את תוכניות מנוע הסילון הטוב בעולם מנוע ה"נין" של חב' רולס רוייס. כשסייר עם אנשיו בקו היצור של המנועים בבריטניה, נעלו הסובייטים בכוונה נעלים עם סוליות קרפ, על מנת שאלו יצליחו לאסוף/לקלוט שבבים מאותה מתכת מיוחדת שממנה מיוצרים הלהבים במנועי הסילון (טכנולוגיה מיוחדת כפי שיודעים לעשות כיום גם אצלינו במפעליי חב' ישכר) וכך יוכלו בשובם לחקור ולשחזר מתכות אלו בברה"מ.

במהלך הביקור במפעל רולס רוייס, התארח מיקויין בביתו של אחד ממנהלי החברה ואחרי שסעדו ושתו, ירדו למרתף הבית והחלו לשחק סנוקר כאשר הבריטי מנצח בקלות את אורחו פעם אחר פעם. בשלב זה הציע מיקויין למארחו להתערב עימו שאם הוא יצליח בכל זאת לנצח את מארחו, יתן לו זה את תוכניות מנוע ה"הנין". הבריטי שבמשחקים הקודמים להתערבות ניצח כאמור בקלות, הסכים מייד להתערבות. מה שמיקויין שעשה עצמו שתוי לא סיפר באותו ערב למארחו הוא, שבעבר הוא היה אלוף ברית המועצות בסנוקר. נו נו... ההמשך כבר ברור מאליו, ומיקויין אכן חזר לברה"מ כשתוכניות המנוע הנחשק בידיו. כאמור אין לי אינדיקציה האם מדובר באגדת עם או שאכן כך קרו הדברים

בתוך זמן קצר מנועי הנין המעולים אכן יוצרו בברה"מ (תחת השם המקומי קלימוב( VK-1 והשתלבו היטב בגופו של מטוס המיג 15 החדש שעשה את הפרמיירה המבצעית שלו במלחמת קוריאה (1950-1953), ומיד התגלה כמטוס קרב מעולה וזריז באופן מיוחד, וכך העמיד בעיה רצינית בפני מטוסים אמריקאים מדגם 80 F וה 86. למעשה הפך המטוס למטוס הקרב הסילוני אולי המוצלח בעולם (כמובן ביחס לדורו) ואכן לא בכדי יוצרו ממנו לא פחות כ 18 אלף יחידות, שיא שמאז לא נשבר

על בסיסו של המיג 15 פותח אחר כך המיג 17 שהגיע לאזורנו בשנת 1955 והעמיד בעיה גם בפני חיל האוויר הישראלי, שמיהר כמענה לרכוש מטוסי אורגן מצרפת ואחריהם גם מטוסי מיסטר. המיג 17 אכן היה מטוס קרב מעולה ובעל ביצועים פנטסטיים בקרבות אוויר הדוקים (המטוס יכול היה לבצע פניות ב 7 ו8 ג'י), אם כי המבער האחורי שלו היה בזבזני בדלק באופן כל כך חריג, עד שהגביל מאוד את השימוש בו. מאוחר יותר עם הגעת מטוסי המיג 19 ובעיקר המיג 21, הופנו מטוסי המיג 17 למשימות סיוע קרוב/תקיפה. גם ממטוס מוצלח זה יוצרו מספרים אסטרונומיים, מעל 10,000 יחידות.

בחודש אוגוסט 68 לתדהמת אזרחים שלווים באזור נהריה, נחתו שני מטוסי מיג 17 של חיל האוויר הסורי, במנחת הנטוש בבצת. המטוסים חדרו מבלי שמערך הבקרה הישראלי הבחין בהם ובתחקור הטייסים, הסתבר שהללו ניווטו בעזרת מפות עתיקות משנת 45, ניווט שבמהלכו התברברו, נעשו קצרים בדלק, ועל כן נחתו ברצועת הראשונה שזיהו. הייתה זו הפעם הראשונה שמטוסי מיג 17 נפלו לידיי המערב

ב 6 באוקטובר 73 בשעה 13:55, כחלק ממטס פתיחת מלחמת יום כיפור, צללו שתי רביעיות של מטוסי מיג 17 מצרים על הבסיס המודיעין שבו שהיתי באום חשיבה שבסיני, והטילו עלינו פצצות בנות 250 ק"ג כ"א. סוללת תותחי נ"מ 20 מ"מ שהייתה פרוסה על ההר, הצליחה לפגוע באחד המטוסים והוא נפל לוואדי שלמרגלות הבסיס. בשל גובה טיסתו הנמוך, הטייס לא הצליח לנטוש את המטוס והתרסק איתו.

מקץ שלושה שבועות כשהפסקת האש נכנסה לתוקפה, החלטתי להביא תשורה "מקורית" לחיילים שלי שעסקו משך שנים אך ורק בדבר אחד: חיל האוויר המצרי. עם בוקר ירדתי לוואדי אל המיג המרוסק כשבידיי קלצניקוב וארגז פעולה סטנדרטי ובו 900 כדורים. מאזור תא הטייס (ומטעמים מובנים אחסוך מכם תיאורים פלסטיים), חילצתי את אקדחו של הטייס (אקדח ברטה 9 מ"מ שיוצר ברישיון במצריים וקיבל את שמה של עיר התעשיה המצרית "חילואן"). במשך שעות ישבתי על סלע קרוב למטוס ויריתי את כל 900 הכדורים בבודדת, כשאני "תופר" החוצה מכנף המטוס חור אחר חור, את חתיכת האלומיניום הגדולה שעליה היה טבוע באדום לבן ושחור, סימלו של חיל האוויר המצרי. כשחתיכת האלומיניום הזו על גבי, טיפסתי חזרה לבסיס ו"תשורה" זו נתלתה אחר כבוד על קיר הבונקר המרכזי, ושם שכנה לאורך שנים, עד שמאן דהוא כנראה חמד אותה.

בתמונה: אחד משני מטוסי המיג 17 הסוריים שנחתו בשל טעות בניווט במנחת בצת (אוגוסט 68). בפינה למטה, מטוס הפוקה וולף 183 שממנו פיתחו הרוסים את המיג 15