הפלת הבואינג הלובי בסיני

ביום 21 בפברואר 1973 שררה סופת חול קיצונית בכל אזור צפון מצרים וחצי האי סיני והראות אף בבסיס שבו נמצאנו באום חשיבה המיתולוגית שבסיני, הצטמצמה לכדי מטרים בודדים. אני סגן צעיר באותם ימים, ישבתי בעמדתי בבונקר הגדול, מביט משועמם בחיילים שמולי שבהעדר עבודה/פעילות ביום שכזה, העבירו את הזמן בעיקר במשחקי "רמי קוב/אבנים."

אותה שעה עשה דרכו בטיסה אזרחית שגרתית שמספרה 114LN מטוס בואינג 727 של חברת התעופה הלובית "ליביאן ערב איירליינס," מטריפולי שבלוב אל ש"ת הבינלאומי של קהיר, כשעל סיפונו 113 נוסעים ואנשי צוות. הקברניט היה צרפתי וטייס המשנה לובי. בסביבות השעה אחת וחצי בצהריים, חצה המטוס את קו החוף המצרי באזור סידי ברני, ועל פי נתיב הטיסה הבינלאומי המשיך דרומה ואחר כך פנה מזרחה. באזור הנילוס היה על המטוס לפנות צפונה לכיוון קהיר, אך בהעדר ראות ובשל תקלה במשואת הניווט של השדה בקהיר, המשיך המטוס (גם בשל הרוחות העזות) עוד ועוד מזרחה וחדר לסיני.

חברי מנחם שהחליט משום מה דקות קודם לכן לצאת את הבונקר, פרץ בריצה מבוהלת חזרה אל הבונקר כשהוא צועק בבהלה: "שמעתי מעליי מפציץ טופולוב 16". הוא כמובן לא שיער שבמקום זה הסמוך כל כך לתעלת סואץ, יחלוף מעליו ללא כל סיבה הגיונית מטוס בואינג אזרחי.

זוג מטוסי קורנס (פנטום) שעמדו בכוננות ירוט בש"ת רפידים (ביר גפגפה), הוזנקו כנגד המטוס החודר. הם זיהו אותו ואת הכיתוב שעל גופו והונחו להביאו לנחיתה בשדה התעופה רפידים. טייסיי הבואינג הלובי (הצרפתי והלובי) הניחו שבשל בעיות הראות, הוזנקו מטוסי הקרב על מנת לסייע להם, והם אכן נענו לסימנים/נהלים התעופתיים הבינלאומיים, והמטוס הלובי החל להנמיך לקראת נחיתה ואף הורידו גלגלים. באותם רגעים ממש הבינו במגדל בש"ת הבינלאומי של קהיר, שהמטוס הלובי שנעלם להם המשיך מזרחה וחדר לסיני, ופקח הטיסה המצרי החל צורח: "אתה מעל האדמה הכבושה" (שיחות אלו נמצאו אחר כך בקופסה השחורה של המטוס, שאגב לידיעתכם צבעה מסיבות מובנות דווקא כתום). הצוות הצרפתי לובי שנתקף בהלה, וכשכבר נמצא בגובה 4,000 רגל, פתח מנועים אסף גלגלים, והחל במנוסה מערבה אל עבר תעלת סואץ.

.

כאן החלה שרשרת טעויות טרגיות. טייסי הקורנסים הונחו לעצור את מנוסתו של המטוס חזרה למצרים וניתנה להם הנחיה לבצע ירי תחילה מול אפו של הבואינג ומשזה המשיך במנוסתו, בוצע ירי אל קצה כנפו של המטוס. הצרור שירה הקורנס של י. פגע קרוב יותר לשורש הכנף. המטוס הפגוע ניסה לבצע נחיתת אונס בדיונות כשהיה כבר מאוד קרוב לתעלת סואץ באזור איסמעיליה, אך בפועל בוצעה נחיתת ריסוק שבה נהרגו 104 נוסעים ואנשי צוות ובהם אף נשים וילדים. בין 9 הניצולים היחידים, היה גם טייס המשנה הלובי.

 

את הוראת הירוט והירי, נתן המפקד התורן בבור של חיל האוויר. על פי גרסה אחרת, היה זה מפקד החייל מוטי הוד, שנמצא אז כחודשיים בלבד לפני סיום תפקידו והעברת הפיקוד על החייל לבני פלד. יודעי דבר מספרים שאת הרמטכ"ל דדו לא ניתן היה לאתר טלפונית (יש לזכור שהמדובר בעידן הטרום סלולרי), ולכן המפקד התורן בבור ואו מוטי הוד, הם שנתנו את פקודת הירי, שבדיעבד לא היה בה שום היגיון. הטיעון הרשמי אחר כך היה, שבאותה תקופה נחטפו לא אחת מטוסי נוסעים, ואף הייתה התרעה על כוונת מחבלים לחטוף מטוס נוסעים ולרסקו על ת"א. אם אכן היה המטוס מופל בדרכו פנימה לישראל, הדבר היה מתיישב עם אותו חשש/התרעה, אך לא כך כשהמטוס הלובי כבר היה במנוסה חזרה למצריים, והפלתו ארעה כדקת טיסה בלבד לפני שעמד לחצות את התעלה חזרה לשטח מצרים

מדינת ישראל גונתה קשות בשל המעשה, וקולונל קדאפי הבטיח מיליון $ לטייס קרב לובי שיצליח להפיל כנקמה מטוס של "אל על". נתיבי הטיסה מישראל לאירופה הוסטו צפונה כדי להרחיקם מטווח מטוסי הירוט הלוביים. גם בטיסות אל על שבוצעו ליעדים באפריקה, בוצעו שינויים/התאמות ובין היתר חבריי ואני, צוותנו לטיסות אל על אלו, על מנת לבצע במהלכן עבודה מסוימת שהייתה אמורה "לסייע" (אשרי המאמין) במקרה של ניסיונות ירוט עויינים. לסיכום, סיפור עצוב שנוהל לא בשכל רב בצד שלנו.

.

שר הביטחון דאז משה דיין אמר אז שבאירוע בוצעו למעשה שלוש טעויות. אחת ע"י צוות המטוס הלובי, השנייה ע"י מערכת הבקרה המצרית, וטעות השלישית בוצעה ע"י מערכת ההגנה האווירית הישראלית, שפירשה לא נכון את ההתרחשויות, אם כי הוא ניסה לתרץ זאת באותו חשש לחטיפת וריסוק מטוס על ת"א. בהמשך החליטה ממשלת ישראל על ביצוע תשלום פיצויים למשפחות הקורבנות. כשמונה חודשים אחר כך באה אותה מלחמה קשה וארורה שמטבע הדברים, דחקה את סיפור הפלת המטוס הלובי לקרן זווית (קישורים: סיני, לוב, מטוס נוסעים, התרסקות).

בתמונה: שיברי מטוס הבואינג בחולות סיני