"עשה לך נמל"
הפעם נרד זמנית מהאוויר לים ונספר על רעיון מבריק של צ'רצ'יל שביצועו גרם לצמרת הנאצית להגדירו "כגאוני" (קישורים: מלחמת העולם השנייה, נמל צף, נורמנדי, צ'רצ'יל).
ב- 30 במאי 1942 הנחה וינסטון צ'רצ'יל את האדמירל מאונטבאטן ראש הפעולות המשולבות, להתחיל במלאכת תכנון והקמת שני נמלים ימיים צפים, שמרכיביהם יבנו בבריטניה ובבוא היום, יגררו אל חופי צרפת וישמשו את צבאות בעלות הברית בפלישה המתוכננת בחופי נורמנדי, כפי שאכן ארע שנתיים אחר כך. לאחר הכישלון המחפיר בפשיטה הבריטית קנדית על נמל "דייפ" בצרפת (באוגוסט 42), היה ברור לצ'רצ'יל כי כיבוש נמל ימי קיים בצרפת, אינו עוד רלוואנטי לפלישה המתוכננת, ולכן אמר צ'רצ'יל בסגנונו הייחודי לאדמירל: "אם אתה לא יכול לכבוש נמל, בנה לך כזה."
רעיון מבריק זה שלפיו הנמל על שוברי הגלים שלו, מזחיו והגשרים שיחברו אותם ליבשה, כל אלו יצופו ויתאימו עצמם למפלסי המים המשתנים בעתות הגאות והשפל ובחופי נורמנדי פער גובה המים בין הגאות לשפל, הגיע עד לפער מדהים של לא פחות מ 14 מטרים!!! רעיון זה קינן למעשה במוחו של צ'רצ'יל עוד בעת מלחמת העולם הראשונה, כשהיה אז הלורד הראשון של הימייה. צ'רצ'יל תכנן אז לבנות את כל מרכיבי הנמל בבריטניה, לגרור אותם בים לקבוצת איים בקרבת הולנד ולהקים שם נמל.
באחד הימים הפליג צ'רצ'יל באוניית הפאר קווין אליזבט לקנדה לפגישה עם ראשי מדינות בנות הברית, כדי לדון עימם בהכנות לפלישה הגדולה. צ'רצ'יל צרף אליו להפלגה זו את האדמירל מאונטבאטן וקציניי המטה שלו. באחד מימי ההפלגה זימן האדמירל את קציניו לחדר האמבטיה שבחדרו באוניה. לתדהמתם הם הבחינו בעשרות סירות נייר שצפו באמבטיה. האדמירל הורה לאחד הקצינים לחולל בעזרת ידו גלים באמבטיה והסירות כולן טבעו. או אז הניח האדמירל מרכז האמבטיה גלגל הצלה ובתוכו הניח סירות נייר חדשות. שוב חולל אותו קצין גלים באמבטיה, אלא שהפעם הסירות לא טבעו. כך הצליח האדמירל לשכנע את קציניו ביעילות שיטת המזח הצף.
למעשה מי שהצליח להביא את הרעיון אל הפועל, היה מהנדס וולשי בשם יוז שהוא ואנשיו נזקקו לשבעה שבועות אינטנסיביים בלבד של תכנון. צ'רציל עצמו הגדיר להם את המשימה באומרו, שהמזחים חייבים לצוף מעלה ומטה עם הגאות והשפל, אך מאידך עליהם להיות מסוגלים לשאת את הטנקים והארטילריה הכבדה ביותר ויחד עם זאת, שניתן יהיה לגרור את מרכיבי הנמל והמזחים, מבריטניה עד חופיי נורמנדי בצרפת. מרכיבי המזחים/סכרים היו למעשה מפלצות בטון. כל יחידה שקלה כ 6,000 טון (כמשקלם של כ 150 טנקים בריטיים), גובהה היה 25 מטרים ושתי גוררות, היו אמורות לגרור כ"א מהן בבוא היום מבריטניה לחופי הפלישה בצרפת וזאת במהירות הליכה ממש, כלומר 3 קשר (5 קמ"ש).
בנוסף למפלצות בטון אלו, יוצרו בבריטניה גם מזחים/משטחי פריקה לאוניות וגשריי מתכת באורך מצטבר של 19 ק"מ שהיו אמורים לחבר אותם עם היבשה ולשאת על גבם אף טנקים במשקל 40 טון. כול אלו ניבנו כאמור מאלפי פריטים בבריטניה והם היו אמורים כמעשה לגו, לחבור האחד לשני בחוף נורמנדי.
לביצוע פרויקט ענק זה, גוייסו כמעט כל חברות הבניה הגדולות בבריטניה. צ'רצ'יל שעקב מקרוב אחר התקדמות הפרויקט, אמר בדרכו האופיינית והכל כך שנונה למנהלי הפרוייקט: "תנו לי פתרון, אל תספרו לי על הקשיים, שהקשיים יתווכחו עם עצמם."
מיד עם ביצוע הפלישה לנורמנדי, נגררו מפלצות הבטון הללו אל שני אתרים בחופי נורמדי והוקמו שני נמלים. האחד הוקם בחוף "אומהה" ע"י כוחות ההנדסה של צבא ארה"ב. האמריקאים השלימו את הקמת הנמל כמה ימים לפני הבריטים ואף סנטו בהם בשל כך לא מעט, אך סופה קשה שפקדה את שני הנמלים, הוכיחה שהחיפזון האמריקאי היה מהשטן וכך, הנמל האמריקאי שלא הספיק לתפקד אפילו יום אחד, נהרס כולו בסופה ולא שוקם מעולם. הנמל השני הוקם בחוף הזהב ע"י יחידות ההנדסה של צבאות בריטניה וקנדה והם עשו כנראה עבודה ראויה וקפדנית יותר, שכן הנמל שלהם שרד את הסופה הגדולה והוא הפך להצלחה ענקית ודבק בו השם "נמל וינסטון.". הנמל נותר פתוח עד ה 19 בנובמבר ובמהלך חודשי פעילותו הוא הפך לנמל העמוס בעולם כשעברו דרכו מאות אלפי לוחמים, עשרות אלפי רכבים וכ 600,000 טונות של אספקה.
לדעת רבים סייע נמל זה באופן מהותי, להשגת ניצחון בעלות הברית במלחמה. השימוש בנמל זה הסתיים לאחר כחמישה שישה חודשים, משום שאז כבר הצליחו בעלות הברית לשחרר מידיי הגרמנים נמלי ים גדולים ומסודרים, כגון נמל אנטוורפן ששוחרר בספט' 44. כאמור היה זה שילוב מדהים של רעיון גאוני, עם יכולות ביצוע מופלאות, ואכן עד היום נחשב מבצע/פרויקט צבאי הנדסי זה, לאחד הגדולים והמקוריים בהיסטוריה הצבאית העולמית


Comments
Post a Comment