סיפור על "דרעק" של בן אדם, אבל גיבור על

עוד פוסט בסדרת הפסיכיים לחלוטין, והפעם על "דרעק" של בן אדם שזכה כבר בגיחה הראשונה בחיו במדליית הכבוד, העיטור הצבאי הגבוהה ביותר בארה"ב (קישורים: מקלען, גיבור, מדלית כבוד).

מיינרד הריסון "סנאפי" סמית, נולד למשפחה אמידה שמהר מאוד הבינה שהנער סביר שיהיה בסופו של דבר קרימינל. על כן הוא נשלח על ידם לפנימייה צבאית בתקווה ששם יחונך מחדש, אך גם שם כשל. כשאביו נפטר הוא חדל לעבוד והתקיים מכספי הירושה, אך מעשיו הנואלים הביאו אותו להרשעה בדין, והבררה היחידה שעמדה בפניו בכדי להימנע ממאסר, הייתה בריחה והתגייסות לצבא ארה"ב.

כך בגיל 31 בשנת 1942 גוייס מיינרד הריסון סמית לבית הספר האווירי לתותחנות בטקסס, ובחודש מרץ 1943 נישלח לאנגליה עם טייסת מפציצי ה 17 B מס' 423. אנשי הטייסת עמדו חיש מהר על טיבו וניתקו עימו כל מגע. חמור מכך, אף טייס לא הסכים לצרפו לציוותו, וכך יצאו המטוסים להפצצות במשך שישה שבועות, כשחברנו מיינרד הריסון סמית, מבלה בעיקר בפאבים המקומיים וגם שם נהג להסתבך כמעט מידי ערב בעיקר בשל חיבתו לנשים בכלל ואלו האנגליות בפרט.

ביום האחרון של חודש אפריל, סגן לויס פ'ג'וסון התקשה לאייש את 8 אנשי הצוות שהיו אמורים לחבור אליו ולהטיס את מפציץ ה 17 B למשימת הפצצה מורכבת בצרפת הכבושה. בחוסר רצון מוחלט ובאין בררה, צרף קפטן המפציץ את "סנאפי" סמית לצוות המפציץ. ביום המחרת יצא סמית למשימתו הראשונה כשהיעד היה בסיס הצוללות הגרמניות ב"סנט נזייר", בסיס שבו עגנו הצוללות בדירי בטון עצומים וממוגנים. הצרות החלו כבר לאחר המראת 78 המפציצים. תקלות טכניות שונות אילצו חלק מהמפציצים לחזור לבסיסיהם ובנוסף לכך מזג אוויר גרוע הקשה על הניווט, המפגש והחבירה למבנה אחד. כך מתוך 78 המטוסים המשיכו למשימתם רק 29 מהם!!! המטוסים הגיעו ליעד, הטילו את הפצצות וחמקו מיד מערבה לעבר האוקיינוס האטלנטי, תוך שהם נעזרים/מסתתרים בעננות הכבדה.

נווט המטוס שבו הוצב "סנאפי" סמית טעה בחישוביו והורה על ביצוע פניה כשהמטוס לא היה מעל האוקיינוס כפי שסבר, אלא מעל אזור העיר ברסט. הייתה זו טעות קריטית וכ 20 מטוסי קרב גרמניים עטו כמוצאי שלל רב על המפציץ הכבד והאיטי.

מטוס ה 17 B ספג פגיעות רבות כש"סנאפי" סמית כמו המקלענים האחרים במטוס, משיבים אש לעבר התוקפים. פיצוץ חזק הרעיד את המטוס. קפטיין המטוס שלח את המכונאי המוטס שישב בתא הטייס לבחון את הנזק, אך הוא נסוג לאחור ונעל את דלת תא הטייס כשנוכח כי במרכז המטוס מתחוללת שריפה. כל מערכת הקשר הושבתה וכך נותקו הטייסים משאר אנשי הצוות. צריח המקלע של סמית חדל לתפקד והוא חילץ עצמו ממנו פנימה אל תוך המטוס, והחל נלחם באש המשתוללת. לתדהמתו הבחין בשלושה מחבריו שחגרו מצנחים וזינקו החוצה מהמטוס הבוער. בשל יציבותו היחסית של המטוס, סמית הניח כי לפחות בתא הטייס נותר צוות חי/מתפקד. הוא כיסה בסוודר את פניו ושב להסתער על האש. לפתע הבחין במקלען הזנב זוחל לעברו כשהוא פצוע קשה. סמית גרר אותו משם והבחין שהבחור נורה בגבו. הוא הזריק לו מורפיום ורץ מיד לעמדת מקלע להשיב אש למטוסי הפוקה וולף 190הגרמניים שהסתערו שוב על המפציץ הפגוע.

סמית החל זורק מבעד לחור גדול שנפער בדופן המטוס ציוד שבער. בשלב זה בשל האש והחום הרב שיצרה, החלה אף תחמושת להתפוצץ סביבו וסמית החל משליך גם אותם מחוץ למטוס. התקפות המטוסים הגרמנים נמשכו וסמית התרוצץ בין עמדות המקלעים השונות והשיב אש. מידי כמה שניות היה חוזר ומנסה לדכא את האש כשהוא משתמש בכל שהיה בידיו ובכלל זה אף בקבוק השתן שמילא במהלך הטיסה. שוב חזרו מטוסי הקרב לתקוף וסמית המשיך להשיב אש וללחום בו זמנית באש. בשלב זה החל חושש שהחום הרב החליש כל כך את גוף המטוס באזור הבעירה, עד שזנב המטוס עלול להתנתק בשל משקלו. סמית הסתער על חלקו האחורי של המטוס וזרק לים כל ציוד אפשרי. כך קרטעו כל הדרך הביתה עד שקפטיין ג'ונסון הצליח להחזיר את המטוס לנחיתה, ואכן בעת הנחיתה, נשר זנב המטוס, אך ששת אנשי הצוות (למעט השלושה שקפצו) נותרו בחיים. בבדיקת המטוס לאחר מכן, הסתבר שהוא נפגע בלא פחות מ 3,500 קליעים ורסיסים.

סמית שובץ למשימות נוספות אך אופיו המפוקפק הכריע אותו שוב ושוב. בילויו הפרועים בלילות גרמו לו שלא להתייצב בזמן לגיחות וכעונש הוא שובץ לעבודות ניקיון במטבח. הנשיא פרנקלין רוזוולט החליט להעניק לסמית את העטור הצבאי הגבוה ביותר, מדליית הכבוד (עד אז הוענקה מדליה זו רק לג'יימס דוליטל בשל גיחת ההפצצה הראשונה שביצע מעל טוקיו, נושא שסוקר על ידי כאן בפוסט נפרד ואף הקדשתי לו הרצאה נפרדת: https://www.youtube.com/watch?v=51Z5oluBqm8

נשיא ארה"ב שלח לבריטניה את מזכיר המלחמה הנרי ל. סטימסון על מנת להעניק את העיטור לסמית, אך הדבר לא הובא לידיעת סמית עצמו וכך כשהגיע השר לטכס, נמצא סמית במטבח. מוסר השכל: אם יקרה בדרכם במטבח צבאי עובד רס"ר כל שהוא, לכו תדעו מהיכן הוא הגיע (בדיוק כפי שקרה לסטיבן סיגל בסרט "מצור ימי")

בתמונות: מזכיר המלחמה הנרי ל. סטימסון מעניק את המדליה לסמית

המעגן המבוצר של הצוללות הגרמניות בסנט נזייר (צרפת)