"צבא הרפאים" של גנרל פטון

 על תכנית הונאה מדהימה וצבא הרפאים שהצליחו להונות את הגרמנים לקראת הפלישה הגדולה (קישורים: גנרל פטון, הונאת הגרמנים, מלחמת העולם, הפלישה לנורמנדי)

היטלר חשש מאוד ובצדק מפלישה אפשרית של בעלות הברית לאירופה, פעולה שתחייב אותו לפצל את כוחותיו לשתי חזיתות עיקריות ולכן, הוציא את הנחיית הפירר מס' 40, בה פקד על הקמת קו ביצורים לאורך חופי האטלנטי מגבול ספרד/צרפת בדרום ועד נורבגיה בצפון, סה"כ 3,800 ק"מ!!! פרויקט ביצורים זה קיבל את השם: "החומה האטלנטית" ואת מוצביו היו אמורים לאייש כ 300,000 חיילים. מאחר וקצב הקמת הפרויקט לא השביע את רצון הפירר, הוא החליט בנוב' 43, למנות את הגנרל ארווין רומל, מי שכונה "שועל המידבר" וכבר היה אז דמות נערצת בגרמניה, למפקד קבוצת ארמיות B, על מנת שיאיץ את בניית החומה וחייליו/פקודיו אף יהיו אלו שיאיישו אותה בהמשך.

עבודות הבניה אכן הואצו ואליהן התווספו מגוון גדול של מכשולים בקו המים, בחופים ובקרבתם. החופים כולם נזרעו במוקשי נ.ט. מוקשים נגד אדם וקיפודי פלדה שהיו אמורים לעצור טנקים ו/או לקרוע את גחונם של ספינות ונחתות שיתקרבו לחוף ואלו פוזרו אף במרחק של עד 150 מטרים בים. כמו כן, הוצבו בשטחים פתוחים ומישוריים שנמצאו בעומק החוף, עמודי פלדה אנכיים רבים וצפופים, כדי למנוע כל אפשרות שדאונים גדושי חיילי אויב ינסו לנחות שם. בשל המראה שיצרו עמודים אנכיים אלו בשדות, דבק בהם הכינוי "האספרגוסים של רומל." בניגוד להכנות אלו, סרב הפיקוד הגרמני העליון, לקרב לאזור החוף את הטנקים שעמדו לרשותם וזאת, מחשש שיפגעו בעת הפלישה מירי התותחים הכבדים שעל אוניות בעלות הברית. רומל ידע היטב שהחלטה זו בטעות יסודה משום שרק בעזרת הטנקים יוכל לעצור ולהדוף את כוח הפלישה. על כן העביר את המחלוקת עד לפיתחו של היטלר, שכפשרה החליט לעשות ויחלוקו בין מפקד החזית המערבית ובין רומל ובנוסף, העביר גם חלק מהטנקים הללו לכפיפותו/פיקודו הישיר שלו. אני מניח שאתם כבר מבינים, איך אמור לתפקד כוח שריון גדול שיש לו בו זמנית שלושה מפקדים שונים/נפרדים.

במקביל להקמת החומה האטלנטית האימתנית, הגו מנגד בעלות הברית תכנית הונאה גדולה שנקראה "פרויקט פורטיטיוד" (שהיתה למעשה חלק מאסטרטגיה כוללת של הונאה שנקראה: מבצע שומר ראש). התכנית בכללה נועדה להטעות ולשכנע את הגרמנים שהפלישה אכן תתקיים במקום ההגיוני ביותר לביצועה, כלומר בחופי "פה דה קאלה" שהם הקרובים ביותר גאוגרפית לבריטניה (במרחק 34 ק"מ בלבד) וכי הפעילות שיבצעו בעלות הברית בחופי נורמנדי הרחוקים בערך פי חמש (כ 160 ק"מ), נועדה אך ורק להטעות את הגרמנים ולשכנעם שהמדובר שם בפעולת הסחה בלבד. כך קיוו הבריטים, הגרמנים יבלעו את הפיתיון ויניעו כוחות מיעד הנחיתה האמיתי מנורמנדי, ליעד המפוברק ב"פה דה קאלה", אך לכך עוד נגיע בהמשך.

תכנית ההונאה הוטלה על כתפיו של הגנרל הנערץ הקשוח וההתקפי ביותר בכל צבא ארה"ב, הגנרל ג'ורג' פאטון. באותם ימים פאטון היה למעשה מובטל מאונס, לאחר שבעת ביקור שערך בבית חולים שדה של כוחותיו, בעט וסטר לשניים מחייליו שאושפזו שם לאחר שלקו בהלם קרב, אך לדעתו "המלומדה" של הגנרל, השניים היו למעשה מתחזים. אירוע חמור זה הגיע עד לאייזנהאואר המפקד העליון של בעלות הברית, שדרש מפטון להתנצל בפני החיילים ומאוחר יותר בעיקר בשל הרעש שעורר האירוע בעיתונות, הודח פטון מפיקודו על הארמייה השביעית. הגנרל פאטון היה מאוד מוערך גם ע"י האויב הגרמני, כך שעצם מינויו החדש למפקד כוח הפלישה בדרום, אמור היה גם כן לשכנעם שהפלישה אכן תתבצע מגזרתו ותחת אחריותו/ניהולו של הגנרל הראוי לכך ביותר. פאטון הקים תחתיו כוח עצום וחסר תקדים בהיקפו, כוח של לא פחות מ 14 דיביזיות, שכללו עשרות אלפי טנקים, תותחים, מטוסים, נחתות ועוד וכל אלו, רוכזו בדרום מזרח בריטניה מול חופי "פה דה קאלה." יסלחו לי הקוראים, אך שכחתי בהקשר זה לציין רק נתון שולי אחד והוא...... שכל הצבא האדיר הזה, היה עשוי כולו מקרטון, דיקטים, בדים, ובעיקר מגומי מתנפח, כוח שנודע אחר כך בכינויו: "צבא הרפאים."

את הצבא היחודי הזה, בנו כ 1,100 אומנים, מפיקים, שחקנים, אדריכלים ואנשי סאונד ותאורה שגוייסו בסודיות רבה בעיקר בארה"ב והם בנו מופע ענק, כדי שגם מרגלים גרמניים הן מהקרקע ואו אף תצפיתני אוויר, ישתכנעו ממראית העין ואף השמע, ויבינו שבאזור התקבצו ובאו לכאורה, מאות אלפי חיילים ועשרות אלפי כלי המלחמה שלמעשה יוצרו על ידם. אפילו מנגליסטים גוייסו כדי שיפיחו אש ועשן תמידית במטבחי השדה הרבים שהיו פזורים בשטח זאת, על מנת שהעשן שעלה מארובותיהם, יראה למרחוק ויעיד כביכול על השימוש שנעשה בהם לשם הכנת מזון לחיילים הרבים שנמצאים לכאורה בשטח.

בנוסף בוצעו עוד פעילויות שנועדו לתמוך את ההונאה הגדולה. למשל, חיילים ואף שחקנים מקצועיים שגויסו לשם כך, נשלחו בערבים לבלות בפאבים המקומיים בהנחה שנמצאו בהם לעיתים גם סוכנים גרמניים. לאחר שתיית אלכוהול, היו החיילים הללו שמים עצמם כשיכורים ואז סיפרו ללא הגבלה לכל מי שהיו סביבם, כי ממש בקרוב הם עומדים לחגוג עם הנשים הצרפתיות היפות של אזור "קאלה."

סמוך לתחילת הפלישה ממש, בוצעה הפצצת ריכוך על אזור הנחיתה כביכול ב"פה דה קאלה." לאוויר הועלו נפחים עצומים של תשדורות של הכוחות השונים המיועדים לפלישה ובלילה, אורגן מופע אור קולי ענק בשטח בו רוכזו נחתות הדמה וספינות הנחיתה המזויפות. מאוחר יותר פיזרו מפציצים כמויות גדולות של מוץ (חתיכות קטנות של נייר כסף או רדידיי אלומיניום), כדיי שהמכמ"ים הגרמניים, יזהו זאת כקבוצה ענקית של ספינות שעושות דרכם אליהם.

הצלחת ההונאה הייתה מלאה. ב 06:30 החלה הפלישה האמיתית בחופי נורמנדי, אך העוזרים של היטלר חששו להעיר את האיש שכבר היה אז מוכה תרופות וזריקות וכך, הוא התעורר במאורת הזאב שלו ששכנה באזור פרוסיה המזרחית (כיום פולין), רק שלוש שעות לאחר שהחלה הפלישה. היטלר דווח אז על הפלישה, אך נאמר לו שהמאמץ בנורמנדי נועד לצורך הסחה בלבד והנחיתה העיקרית צפוייה להתבצע ב"פה דה קאלה." מסיבה זו המשיכו הגרמנים להחזיק כ 15 דיביזיות באזור "קאלה" ולא שלחו אותן דרומה לסייע באזור הפלישה בפועל. רק לאחר שבוע הבינו הגרמנים כי הוטעו והדיביזיות החלו לנוע דרומה, אך העליונות האווירית המוחלטת של בעלות הברית, גרמה לעצירתם כ 200 ק"מ מנורמנדי.

לסיכום ניתן לומר שבשל תכנית ההונאה הכל כך מוצלחת, זכו בעלות הברית בכמעט חודש ימים, ללא מגע עם עיקר כוחות השריון והעתודה הגרמניים, אם כי יש לציין שהכוחות הגרמניים המקומיים, לחמו באופן דיי עיקש. כמובן שאותו חודש, איפשר לבעלות הברית לצבור עוד ועוד כוחות על אדמת צרפת וכך, תוכניתו של רומל להדוף בימים הראשונים את הפולשים חזרה לים, הפכה לבלתי מעשית לחלוטין. כך נסללה הדרך להתקדמות בעלות הברית כל הדרך מזרחה אל גרמניה, אם כי נכונו לכוחות בדרך עוד לא מעט קשיים וקרבות. סיפורה של יחידת צבא הרפאים נשמר (משום מה) חסוי עשרות שנים ונחשף במלוא פרטיו רק בשנת 1996.

בתמונות: טנק שרמן מגומי מתנפח ש 4 איש מניפים אותו בקלילות. בתמונה השנייה צילום אוויר של כוח מצבא הרפאים ובפינה העליונה מטוס דמה מדיקטים ובד (מפציץ בינוני מדגם Douglas A-20). שימו לב שבצילום האוויר ניתן להבחין בקוליסים (עקבות של צמיגים/שרשראות) שנועדו להעניק אמינות/אוטנטיות לאתרים