נאצי הארד קור

 

הפעם על חביבו של היטלר שכונה "האיש המסוכן באירופה" שבערוב ימיו, הגיע גם אלינו (קישורים: סקורציני, מוסליני, מבצעי קומנדו, מלחמת העולם השנייה).

כשנזכר או עולה השם אוטו סקורצני, אזי ברור לכל שהמדובר בנאצי הארד קור. מוצאו של סקורצני היה אוסטרי בדיוק כמו הפירר שלו והוא פיקד, על יחידת קומנדו של הוואפן אס אס. לשמו נקשרו פשעי מלחמה רבים והפעולות שביצע, הפכו אותו לחביבו של הפירר שהיה משלח אותו למשימות חריגות ומיוחדות. סימן ההיכר שלו היה צלקת גדולה ועמוקה שהתנוססה לאורך כל לחיו השמאלית, צלקת שבאופן מפתיע לא נגרמה בלחימה אלא בתאונה במהלך קרב סייף.

 בספטמבר 43 הנחה היטלר אישית את סקורצני לבצע פעולת קומנדו חריגה שבה היה עליו לשחרר משיביו את הרודן האיטלקי בניטו מוסיליני, לאחר שהודח ונכלא בבית מלון מבודד באתר סקי הררי המצוי כמאה קילומטרים מצפון לרומא.  כח צנחנים בהובלתו של סקורצני, שהגיע לאזור באמצעות דאונים, הכניע את שומריו של מוסוליני וחילץ אותו משוביו. מוסיליני וסקורצני הוטסו משם במטוס קטן לש"ת צבאי באיטליה וממנו הוטס מוסיליני לוינה ואף נפגש מאוחר יותר עם הפירר. כהוקרה על פעולתו זו, העניק היטלר לסקורצני את צלב האבירים של צלב הברזל ועד סוף המלחמה, כבר הוענקו לחביבו של היטלר, דרגות סגן אלוף.

בסוף ספטמבר 44, קרא אליו שוב היטלר את סקורצני, ושיתף אותו בכוונתו לבצע התקפת נגד גדולה בארדנים כאשר לסקורצני יהיה בה חלק חשוב במסגרת תת מבצע שנקרא "מבצע גרייף". לרשות סקורצני עמדו שישה שבועות על מנת להכשיר כוח מיוחד שיצטרף לכוח שמיועד לפרוץ בראש הכוחות קרי, ארמיית הפאנצר השישית. כוח מיוחד זה יאויש כולו ע"י דובר אנגלית אמריקאית, אנשיו ילבשו מדים אמריקאים וינוע ברכבים צבאיים אמריקאים וכל יעודם יהיה, להטעות לחבל ולזרוע כאוס ובלבול בעורף כוחות בעלות הברית.

כאמור לרשות סקורצני עמדו רק שישה שבועות להכין את אנשיו לפעולה כל כך מורכבת ומסובכת. גם ההבטחות של היטלר שייסע לו ככול יכולתו בהכנות למבצע, לא עמדו בדיוק במבחן המציאות. סקורצני הצליח לארגן לכוח שלו רק כמה עשרות ג'יפים משאיות וזחל"מים אמריקאים וטנק שרמן בודד אחד. על כן לכלים אלו ומאחר ומדובר בכוח חטיבתי, התווספו עוד 70 טנקים גרמניים שהוסוו ונצבעו כך שיראו כאמריקאים. 

הבעיה העיקרית הייתה ונותרה הבקיאות החלקית של רוב המגויסים ברזי השפה האנגלית. על כן סקורצני מיין מחדש ובחר מכלל המגויסים, את אלו שידיעת האנגלית הייתה ברמה סבירה יותר מחבריהם ואותם ורק אותם, שיבץ לצוותים קטנים שיהיו רכובים על ג'יפים. בזמן שנותר עד לפתיחת המתקפה, חיילים אלו הוכשרו כיצד לגרום לבוקה ומבולקה בשטח האויב כמו למשל, להחליף שילוטי דרכים וחיצים נושאי שמות אלו באלו ואף להתייצב בעצמם בצמתים חשובים כשוטרים צבאיים, על מנת להכווין את שיירות האויב הפוך מהיעדים שליהם היו אמורים להגיע (בפועל צוות אחד שהציג את עצמו כבקרי תנועה בצומת כבישים, שלח רגימנט שלם של בעלות הברית לכיוון הלא נכון).

כשהחלה מתקפת הנגד הגרמנית ב 16 בספטמבר 44, התקבלו בצבא ארה"ב דיווחים ראשונים על חיילים גרמניים דוברי אנגלית שנתפסו כשהם הלבושים במדי צבא ארה"ב, וכך הניחו האמריקאים שמדובר בחוליות שנועדו לחטוף גנרלים של מצבא ארה"ב. דווקא סיפור זה שלא היה בו כאמור אמת, גרם שלא בכוונה להצלחה גרמנית מסוימת, משום שהגנרלים הבכירים אייזנהאואר וברדלי שחששו מחטיפה, נמנעו מלחשוף עצמם ונותרו "מוגנים" וסגורים במפקדות שלהם ובכך, פגמו ביכולתם להגיב טוב יותר למתקפת הפתע הגרמנית שאכן צלחה בימיה הראשונים.

באשר לכוחות "השפיץ" של סקורצני שצוותו בקבוצות קטנות לג'יפים "אמריקאים", אלו אכן הצליחו לזרוע כאוס בקרב הכוחות האמריקאים ובכלל זה הצליחו אף לחבל ולנתק קווי תקשורת של כמה מפקדות אמריקאיות. גם מעשי החבלה שבוצעו על ידם, הפריעו להכנות האמריקאיות בתכנון התקפת הנגד, לאחר שכוחותיהם התחילו להתאושש מההפתעה הגדולה שבצם התקיפה הגרמנית הכל כך לא צפויה. ההתעשתות האמריקאית בהמשך גרמה כבר לעצירת התנועה הגרמנית מערבה. בינתיים האמריקאים המשיכו לצוד את המתחזים של סקורצני, כאשר אלו נשאלו שאלות שרק יאנקים אמיתיים היו יכולים להשיב עליהם נכונה. בין השאלות שנשאל כי מי שנחשד בהתחזות היו השאלות: "מי הייתה חברתו של מיקי מאוס?" ו/או "באיזו שנה זכו שיקגו קאבס בפעם האחרונה באליפות?" רבים מהמתחזים של סקורצני שנחשפו, נשפטו בחופזה והוצאו להורג. סקורציני עצמו יצא מתמונת הלחימה לאחר שניפצע בפניו מירי ארטילרי.

 לאחר כמה ימי לחימה שהתאפיינו במזג אוויר חורפי קשה, התבהרו לפתע השמיים וחיילות האוויר של בעלות הברית שנהנו משליטה מוחלטת בשמי אירופה, חזרו מייד לפעול ובגדול ובכך, הקיץ הקץ על התקפת הנגד היומרנית הגרמנית בארדנים (בלגיה). סקורציני נפל בשבי בגמר הלחימה והמתין כשנתיים עד שמשפטו החל בדכאו. למרות שהואשם בפשעי מלחמה, עו"ד אמריקאי שהגן עליו הצליח באופן מדהים ובלתי צפוי, לארגן עבורו עדי הגנה ובהם גם קצין בריטי שהעיד כי גם הבריטים נהגו במלחמה להתחזות לגרמנים וכך שופר מצבו של סקורצני במשפט, עד שבסופו של דבר זוכה, אם כי נותר במעצר. בעודו היה נתון במעצר, הצליח סקורציני לברוח ומצא מחסה בספרד של הגנרליסימו פרנקו, כמה שנים אחר כך עבר לארגנטינה שם אומץ ע"י עוד צדיק ידוע הנשיא חוואן פארון וזוגתו אויטה. מאוחר יותר חבר סקורציני לעוד גורמים שהיו שנויים במחלוקת כגון ג'מאל עבדול נאצר ואף הדריך/יעץ ליאסר ערפת.

 התחילת שנות השישים הנאצי ההארד קור הזה, הסכים לחצות את הקווים והתחיל לעבוד עם המוסד הישראלי בנושא שמאוד הטריד אז את מדינת ישראל והוא עבודתם של מדעני הטילים הגרמניים במצרים. סקורצני אכן סייע בידינו בנושא ואנשי המוסד שהיו בסוד העבודה עימו, נהגו לכנות אותו בשם: "המפלצת". במחצית הראשונה של שנות השבעים, לקה סקורצני בסרטן ובאמצע חודש יוני 75 נאסף אל אבותיו. בוינה נערכה הלוויתו שהייתה מפגן תמיכה של נאצים צעירים וזקנים כאחד. אחרי ארונו נישאה כרית ועליה דרגותיו וכל האותות והעיטורים שקיבל במהלך שירותו ב SS. חבריו במוקיריי זכרו שנכחו בטקס, נפרדו ממנו במועל יד נאצי. בין הנוכחים בטקס היה גם אדם אחד שלא היה מוכר לאיש, להוציא האלמנה הטרייה. היה זה מפעילו הישראלי במוסד של האיש שכונה "האיש המסוכן באירופה" והוא (הישראלי), נענה להזמנתו של סקורצני טרם מותו, להגיע להלווייתו, הזמנה/בקשה שהועברה אליו ע"י אשתו.

 בתמונה: סקורצני במרכז לאחר ששיחרר משיביו את מוסיליני שניצב בצמוד אליו. בתמונה הקטנה, תקריב על "פני הצלקת" של סקורצני. בתמונה השנייה, כריכת הספרון שכתב אודותיו עודד עילם איש המוסד לשעבר