המיג 25 שהפחיד את המערב ושיגע גם אותנו

 

בשיאה של המלחמה הקרה בשנת 1967 במהלך תצוגה אווירית שנערכה בשדה התעופה "דומודדובו" שבמוסקבה, הופיע לראשונה מטוס קרב/יירוט חדש וייחודי. היה זה המיג 25 שקיבל בנאט"ו את כינויו "פוקסבט." המדובר היה במטוס קרב/יירוט כבד וגדול שלדעת מומחים במערב, צמד מנועיו העצומים היו אמורים להעניק לו יכולות לטוס במהירויות גבוהות במיוחד. ככל שחלף הזמן הסתבר שאכן מדובר במטוס בעל יכולות טיסה בגובה ומהירות שלא היו מוכרים עד כה למערב. הערכה הייתה שהמטוס מסוגל להגיע למהירות טיסה של 2.7-2.8 מאך ולשייט בגבהים של 70/80 אלף רגל, כל זאת כשאת הקו הראשון במערב תפסו אז מטוסי "פאנטום" שנמצאו בביצועיהם הרחק מאחור.

 למעשה מאחורי תכנון המטוס עמדה הכוונה להעמיד מטוס דו תכליתי. התכלית האחת הייתה בתחום הירוט, כלומר יצירת יכולת הגעה במהירות, למפציצים האמריקאים נושאי החימוש הגרעיני וליירטם, כמו גם הקנייה ובפעם הראשונה, של יכולות לירוט את מטוסי הביון/צילום האמריקאים ה 2U ואחריו גם יורשו  ה 71SR שהיו משייטים אז ללא הפרעה בשל גובה טיסתם, מעל לשטחה של ברה"מ. בתכלית השנייה נוצלו נתוני הגובה והמהירות של המיג 25, לייצור וורסיית הצילום של מטוס זה, כפי שנוכחנו וחווינו אנו עצמנו (ובכלל זה אנוכי) בתחילת שנות השבעים בסיני ולהלן סיפור המעשה.

 בקיץ 1971 כשמטוס המיג 25 עדיין היה די בגדר נעלם למערב, הציבה ברה"מ בשדה התעופה קהיר מערב שבמצרים, גף של מטוסים מדגם זה, מטוסים סובייטים עם צוותי קרקע וטייסים סובייטים, מטוסים ששהו שם כאמור בבידוד ובשליטה סובייטית מלאה ואבסולוטית. המטוסים תופעלו משדה זה כמטוסי צילום ובפעילותם זו התגייסה למעשה ברה"מ לסייע לצבא המצרי באספקת מודיעין עדכני. גם עבדכם הנאמן ששירת אז בסיני ועסק בתחום, "סבל" מנחת זרועם של מטוסי המיג 25. הללו ביצעו בסיני שהייתה אז בשליטתנו, גיחות צילום בד"כ לאורך תעלת סואץ אך בשל עליונותם, אף חתכו את סיני ועברו מעל לראשינו, כאשר ביצעו גם גיחת צילום אחת לאורך חופי סיני וצפונה לאורך החופים שלנו עד אזור נתניה.

 ח"א הישראלי ניסה בכל דרך אפשרית לנסות וליירט את המטוסים החודרים אך גיחות הצילום שבוצעו בגובה 70 אלף רגל ובמהירות של 2.7 מאך, לא אפשרו למטוסי הפנטום (קורנס) שלנו להגיע לכדי יירוט מוצלח, למרות שבכל גיחה שכזו של המיג 25, הזניק חיל האוויר הישראלי על פי נוהל קבוע, מטוסי פנטום כמעט מכל בסיס אווירי שלנו, מבסיס רפידים שבסיני בדרום ועד אפילו מבסיס רמת דוד שבצפון, אך כאמור ללא הועיל, להוציא יירוט אחד שכמעט כמעט צלח. שנה אחר כך, ולאחר עליית אנואר סאדאת לשלטון, גרש סאדאת ממצרים את מרבית היועצים הצבאיים הסובייטים וכך גם מטוסי המיג 25 חזרו לברה"מ.

 כחמש שנים לאחר הופעת המטוסים אלו מעל לראשינו בסיני, בבייתו של הטייס סגן ויקטור בלנקו לא הכל היה כשורה, למרות ששירת בגיל 29 כטייס מטוס מיג 25, מטוס מוביל באותם ימים בברה"מ, אך ויקטור זה לא אהב את אורח חיו תחת השלטון בברה"מ. Cherchez la femme (חפש את האישה) אומרים הצרפתים, ואשתו לודמילה, עוד הייתה תקיפה ממנו בהסתייגותה מהחיים בבסיס הצבאי הנידח "צ'וגייבקה" (לא רחוק מולדיווסטוק) שהיו בו תשתיות חלקיות ולקויות. כך החלה נרקמת תוכניתו של בלנקו לערוק עם מטוסו למערב. ב 6 בספטמבר 76 המריא בלנקו כחלק מרביעייה לטיסת אימון שגרתית. בשלב מסוים דיווח בלנקו לחבריו למבנה כי התגלתה כביכול תקלה במטוסו והוא פורש וחוזר לבסיסו, אך תחת זאת צלל לגובה נמוך ושם פעמיו לכיוון יפן. על כן ובתוך זמן קצר הניחו בבסיסו שמטוסו של בלנקו כנראה התרסק.

 כשהתקרב בלנקו עם מטוסו ליפן ונקלט במסכי המכ"מ היפניים, הוזנקו לעברו שני מטוסי פאנטום, אך הם התקשו ליצור עימו קשר בשל מהירותו ובשל מגבלת המכ"מ שלהם לאתר מטוס שטס בגובה דשא. בלנקו לא הצליח לאתר את שדה התעופה שאליו רצה/תיכנן להגיע וכשכבר היה קצר בדלק, הבחין בשדה אזרחי קטן בשם האטקודאט וניגש לנחיתה לא פשוטה בו. המטוס הגדול נחת, פתח מצנח עצירה אך מאחר והמסלול היה קצר, הוא גמר אותו ונעצר למעשה ניתקע בדשא. עצם העריקה חוללה תקרית אדירה בין ארה"ב יפן וברה"מ שדרשה מיידית ובתוקף את החזרת המטוס. בשל כך היה על היפנים ובעיקר האמריקאים, לפעול זריז ולאמריקאים מיותר לציין, שהמטוס היה שווה עבורם לפחות את משקלו בזהב.

 ויקטור בלנקו שביקש כמובן מקלט מדיני, הוטס מיידית לארה"ב והועבר לידיי ה CIA. ביפן, מטוס תובלה אמריקאי העביר את המיג 25 לבסיס אווירי מרכזי ליד טוקיו ושם התנפלו עליו מומחים יפנים ואמריקאים, פרקו את המטוס ולמדו היטב את תכונותיו וצפונותיו. כחודשיים אחר כך נענו היפנים לדרישת ברה"מ והחזירו את המטוס לברה"מ, אולם אלו טענו כי היו חסרים בו מס' אלמנטים. היפנים מצידם דרשו מברה"מ פיצוי כספי עבור הנזק שהמטוס גרם בנחיתתו בשדה האזרחי הקטן. באשר לעריק עצמו, לאחר שסיפר את כל שידע, הוא קיבל אזרחות אמריקאית, למד בארה"ב הנדסת תעופה וחלל, שימש אפילו כמדריך טיסה בצי של ארה"ב ובחייו הפרטיים, אף התחדש באישה אמריקאית ונולדו לו שני יינקים. אם יש מי מכם ש"חשוב" לו לדעת מה עלה בגורלה של אשת הטייס העריק, אז מסתבר שכדי לנקות את עצמה, היא תפסה כביכול צד והופיעה בברה"מ בשלל גינויים שונים ל"בוגד."

 רק לאחר עריקת המטוס וטייסו ליפן ומשצפונותיו כבר נלמדו היטב במערב, הוחלט אז בברה"מ לאפשר לראשונה את מכירת מטוסי ה מיג 25 למדינות ידידות שמחוץ לברה"מ וכך נמכרו מטוסים אלו לחיילות האוויר של לוב, אלג'יריה, עיראק וסוריה. בשנת 81 הפלנו מטוס מיג 25 סורי דגם ירוט שניסה ליירט גיחת צילום שלנו מעל ללבנון, אולם דיגמי הצילום של המיג 25 המשיכו בנתוני הגובה והמהירות החריגים שלהם, לבצע גיחות צילום מבלי שעלה בידינו לפגוע בהם.

בשנת 82 במסגרת מלחמת שלום הגליל, עלה בידינו להפיל סוף סוף מטוס מיג 25 סורי דגם צילום שטס בפרופיל צילום מעל לבנון.  יוזמה של איש טכני בסוללת טיליי נ"מ שלנו מדגם הוק, הצליחה לשפר את ביצועי הסוללה ובנוסף העובדה שפלגת טילי ההוק ישבה על הר גבוה בלבנון (ג'בל ברוך שגובהו מעל 6,000 רגל), שני אלו אפשרו לפגוע במטוס הצילום ובנתוני הגובה והמהירות המטורפים שבהם בוצעה גיחת הצילום. המטוס אכן נפגע מטיל הוק שנורה לעברו וכשהחל מאבד גובה אז כבר שוגרו לעברו גם טילי אוויר אוויר ממטוסי 15 F שפגעו במיג גם כן. לכן ההפלה נזקפה במשותף לפלגת ההוק ולמטוסי ה 15 F (חצי הפלה לכ"א). ירוט המטוס היה הירוט הראשון בעולם (ומין הסתם גם האחרון) של מטוס מיג 25 בפרופיל טיסת צילום.

 בתמונה: המיג 25 "העריק" לאחר נחיתתו ביפן כשהוא תקוע בדשא לאחר שגמר את המסלול הקצר וסביבו ועליו, כבר מומחים שבוחנים אותו מקרוב. (קישורים: פוקסבט, מטוס צילום, גיחות בסיני).

 לקריאת פוסטים קודמים בבלוג בנושאי היסטוריה צבאית ואווירית, כנסו ל: https://dy1951.blogspot.com