על השבתת ח"א הגדול בעולם ועל הטייסת היהודייה המעולה לידיה ליטביאק

 

ב 22 ביוני 1941 פלשו 4 מיליון חיילי הציר לברה"מ המופתעת, למרות שבתקופה שלפני כן, הגיעו לידי סטלין כמעט מאה ידיעות מודיעין איכותיות אודות ההכנות הגרמניות לפלישה והגרמנים ביצעו לא פחות מ 500 גיחות צילום מעל שטח ברית המועצות, אך סטלין העדיף לעצום את עיניו ולהמשיך במדיניות המתרפסת כלפי גרמניה.

 בליל פתיחת המערכה, חיל האוויר של ברה"מ היה הגדול בעולם ולרשותו עמדה כמות מטוסים הגדולה פי שלוש מאילו שנמצאו בידיי הגרמנים, אבל... רק עשירית ממטוסי ברה"מ, היו ברמה סבירה מבחינת יכולות וביצועים בהשוואה למטוסי הלופטוואפה הגרמניים שעמדו מולם. הטייסים הסובייטיים היו משוללי ניסיון מבצעי (להוציא התנסות חלקית בלחימה בפינלנד) ורבים מהטייסים הוכשרו בחופזה ואף ברשלנות, לאחר ששעות הטיסה בקורסי הטייס שעברו, קוצצו פעם אחר פעם בכדי לזרז את הכשרת והצבת הטייסים החדשים בטייסות. אם לא דיי בכך, רבים ממפקדיהם "הועלמו" בגלי הטיהורים שביצע סטלין.

כבר בליל ויום הלחימה הראשון, הושמדו בעיקר על הקרקע בתקיפות הפתיחה הגרמניות, כ 2,000 מטוסים סובייטים והגרמנים איבדו בתקיפות אלו 2 מטוסים בלבד!!! בשלושת השבועות הראשונים למבצע, איבדה ברה"מ 6,857 מטוסים ובתוך פרק זמן קצר נוסף, חיל האוויר של ברה"מ כמעט וחדל להתקיים.

תנאי מזג האוויר בחורף הרוסי, העניקו לסובייטים מרווח נשימה שכן הגרמנים כמעט וחדלו לחלוטין לתקוף אותם מהאוויר, זאת עד חודש מאי 42. כל אותו הזמן, ברה"מ המשיכה לייצר מטוסים חדשים במפעליה, לאחר שאלו  הועתקו קודם לכן על עובדיהם, לאזור הרי אורל המרוחקים. לרשות הגרמנים לא עמדו מפציצים כבדים (ארבע מנועיים) ארוכי טווח ולכן, מטוסיהם לא הצליחו להגיע עד הרי אורל על מנת לפגוע במפעלים שייצרו שם ללא הפרעה בעיקר מטוסי קרב. בנוסף נחלצו ארה"ב ובריטניה לעזרת הסובייטים במלחמתם באויב הגרמני המשותף וסיפקו להם לא פחות מ 15,782 מטוסים, במסגרת הסכמי "החכר השאל" בניהן. הטייסים הסובייטים החלו אט אט לצבור ניסיון מבצעי ואף גילו אומץ ורוח לחימה ראויים לציון. כך כמעשה "עוף החול", קם חיל האוויר הסובייטי מן האפר והפך את היוצרות בהמשך הלחימה שהסתיימה בהכנעת גרמניה הנאצית.

כפי שאזכרתי בפתיח, נעסוק עתה בסיפורה של לידיה ליטביאק, הטייסת היהודייה שהפכה לנערצת בכל רחבי ברה"מ וכונתה: "השושנה הלבנה מסטלינגרד." לידיה נולדה במוסקבה ובגיל 15 כבר עשתה סולו בבית ספר לטיסה. שנתיים אחר כך נעלם אביה (שהיה נהג קטר רכבת) כמו רבים אחרים באותם ימי סטלין האיומים. כשפרצה המלחמה ביקשה לידיה להתנדב לחיל האוויר, אבל שם לא אהבו את הרעיון של שילוב נשים כטייסות קרב (מניח שרבים מכם נזכרים עתה בעייזר ויצמן, שהביע את דעתו על נשים בתא הטייס במילים: "שיסרגו גרביים"). רק כשהחמיר המצב בחזית, הוקמו לראשונה שתי טייסות קרב שאוישו אך ורק על טהרת הנשים, אך אלו הוצבו בעורף הרחק מהחזית. מהר מאוד נוכחו מפקדיה של לידיה, ציטוט: ב"כישורי הטיסה העילאיים" שלה ולכן הוחלט לשלוח אותה בכל זאת לטייסת קרב "גברית" של מטוסי יאק 1, טייסת שלחמה בחזית סטלינגרד.

בתוך זמן קצר הפכה לידיה לטייסת הקרב הראשונה שהפילה מטוס אויב. בהפלה השנייה שלה, כבר הפילה את ארווין מאייר, אחד מבכירי וטובי הטייסים הגרמניים. מאייר זה נפל בשבי וביקש שוב ושוב משוביו, לפגוש את מי שהפילו כדי להצדיע לטייס הכל כך טוב שהצליח להפיל טייס מעולה כמוהו/מסוגו. לסובייטים הייתה זו הזדמנות להשפיל אותו ובאחד הימים כשהוא כבול בתאו, הוכנסה אליו לידיה והוא כמובן סרב להאמין שהיא זו שהפילה אותו. רק לאחר שהוכיחה לו בתיאור מדויק של כל מהלך הקרב אוויר בניהם, השתכנע הטייס הגרמני הנדהם, שאכן הבלונדינית הקטנה שלפניו, היא היא הטייסת שהפילה אותו.

לידיה צברה בלחימה בחזית המזרחית 12 הפלות (ויש ספק לגבי 3-4 הפלות קבוצתיות נוספות) וקיבלה עיטורי כבוד שונים ורבים. דמותה שמה ופניה הנאות החלו להופיע על פוסטרים ברחבי ברה"מ. על דופן מטוס היאק שלה, צויירו שושנים לבנות כמספר המטוסים שהפילה, וכך קיבלה את כינוייה: השושנה הלבנה מסטלינגרד. היו אף סיפורים שבכל טיסה שלה, דאגה לצייד את תא הטייס בזר של שושנים לבנות, אך לא נמצאו לכך הוכחות.

באוגוסט 43 עם תחילת הדיפת הגרמנים לאחור והתקדמות הכוחות הסובייטים מערבה, הועברה הטייסת בה שירתה לידיה, לבסיס קדמי באוקראינה. ימים אחר כך, המריאה לידיה מבסיסה באוקראינה, לגיחה הרביעית שלה באותו יום. הגרמנים שמאוד רצו לנקום בה, ארבו לה עם 8 מטוסי קרב מסרשמיט 109. מטוסה של לידיה נקלע לקרב איתם ועקבותיה אבדו. רק 39 שנים אחר כך בשנת 1979, התגלו שרידי גופתה ומטוסה. בשנת 86 בתקופת ג'ורבצוב, הוענק ללידיה העיטור הגבוהה ביותר בברה"מ: גיבור/ת ברה"מ.

כמעט באותו עניין, ידידי זאביק רז (הטייס שהוביל ב1981 את התקיפה על הכור בעיראק), כתב לפני שנים מספר ספר בשם "חזרה מהירח" ובו הוא מתאר את חוויותיו כנער שגדל בקיבוצו בעמק ואחר כך את שירותו כטייס קרב שהוצב בצפון. בספרו רז משלב בכישרון רב בין מציאות לדמיון וכך הוא החיה את לידיה ליטביאק והפך אותה למפקדת טייסת הפנטומים שבה הוא שירת בבסיס רמת דוד (טייסת 69, "טייסת הפטישים"). בספרו לידיה זו הייתה כביכול נכדתו של אנטק צוקרמן מי שהיה מראשי מרד גטו וורשה (אני מניח שהסיבה ל"שידוך" הזה היא העובדה שנכדתו האמיתית של אנטק צוקרמן, היא אכן טייסת קרב בחיל האוויר). בהמשך עלילת הספר נהרגה לידייה כשמטוסה הופל במהלך תקיפה בלבנון ורז היה זה שהחליף אותה בפיקוד על הטייסת. בהחלט מקורי מעניין. (קישורים: מבצע ברברוסה, גיבורת ברה"מ, השושנה הלבנה מסטלינגרד).

בתמונה: לידיה על מטוס היאק 1 שעימו כיכבה במלחמה. בפינה למטה, דיוקנה על בול שיצא בשנים האחרונות כשלצידה אלכסיי סולומטין טייס שקיבל גם כן את התואר גיבור ברה"מ