תרומתן השולית וסופן של המפלצות הימיות, האחיות ביסמרק וטירפיץ
האוניות האחיות "ביסמרק"
ו"טירפיץ" היו למעשה אוניות המלחמה הגדולות והכבדות ביותר שנבנו אי פעם
באירופה (הדחק המקסימלי שלהן היה 53,500 טון). האוניות מוגנו בלוחות שריון עבים
וצוידו במגוון תותחים גדול ובהם גם 8 תותחי על בקוטר 15 אינצ' שהם 380 מ"מ. כל
פגז של תותח כזה, שקל לא פחות מ 800 ק"ג ולרשות כ"א משמונת תותחים אלו, עמדו/הוקצו
120 פגזים. כדי לתפעל אונייה מערכה בסדר גודל שכזה, היה צורך בצוות כח אדם שהכיל
לא פחות מ 2,608 קצינים ומלחים בכ"א, נתון שמהר מאוד הפך לנקודת
החולשה העיקרית שלהן ובמיוחד בעיניו של אדולף היטלר, כפי שניווכח מייד.
למעשה יועדו שתי הספינות לפגוע
בשיירות האספקה לאי הבריטי ואחר כך בשיירות האספקה שעשו דרכם בים הארקטי והכילו סיוע
רב ומגוון לברה"מ. מהירותן הגבוהה ובעיקר טווח תותחיהן, היו אמורים לאפשר ל"ביסמרק"
ול"טירפיץ" לפגוע באוניות האויב עוד לפני שאלו הגיעו לטווח ירי. החשש הגרמני בכלל ושל היטלר
בפרט מאובדנן של אוניות מערכה וההשפעה המוראלית הקשה שתהיה לכך על העם הגרמני,
גרמנו לכך שאוניות אלו כמעט ולא יצאו לפעילות מבצעית, אך למרות זאת עצם נוכחותם באזור, אילצה
את הצי הבריטי לרתק כוח ימי גדול ובכלל זה נושאות מטוסים, כדי לתת פתרון הולם
לספינות מערכה אימתניות אלו.
ב 18 במאי 1941 כשהיא מלווה בשלוש
ספינות נוספות, יצאה ה"ביסמרק" למשימתה הראשונה שבתוך שישה ימים הפכה גם
למשימתה האחרונה!!! הספינות נצפו בדרכן סמוך לנורווגיה, והצי המלכותי הבריטי נערך
ונפרס מיד בכוחות גדולים בניסיון לחסום בפני הגרמנים את הדרך לחדור לאוקיינוס
האטלנטי. ב 24 במאי לפנות בוקר נתקלו הגרמנים באוניית המערכה הבריטית "פרינס
אוף ווילס" והסיירת "הוד". ה"הוד" נפגעה ראשונה נבקעה
לשניים וירדה למצולות על כל 1,415 אנשי ציוותה (להוציא 3 ניצולים). הפרינס אוף
ווילס נפגעה גם כן, ניתקה מגע וסבה לאחור, כאשר מפקדה של ה"ביסמרק" קיבל
הנחיה מפורשת שלא לרדוף אחריה. בחילופי האש נפגעה גם ה"ביסמרק" אך מפקדה
חשש לחזור לאחור והעדיף להמשיך עד לצרפת על מנת להעלותה שם על מבדוק ולתקנה, אך
לבריטים היו תוכניות אחרות לגביה.
בבריטניה ההלם מאובדן הסיירת "הוד" על כל אנשי ציוותה היה גדול, וראש ממשלת בריטניה הורה להשמיד את ה"ביסמרק" בכל מחיר. ב 24 במאי אותרה ה"ביסמרק" ע"י חיל הים המלכותי מזרחית לסקוטלנד (כאמור בדרכה לצרפת), ומיד החלה עליה סידרת תקיפות אוויריות של מטוסים נושאי פצצות טורפדו. בגל תקיפה נוסף שנערך בערב, נפגעה ה"ביסמרק" והגה הכיוון שלה חדל לתפקד, הספינה האימתנית החלה חגה ללא שליטה במעגלים, מהירותה ירדה ולמעשה גורלה נחרץ. אוניות מלחמה הבריטיות סגרו על ה"ביסמרק" שגם חלק מתותחיה כבר נפגעו ויצאו מכלל תפקוד, וירו בה ללא הרף פגזים וטילי טורפדו עד שזו ירדה למצולות עם מרבית מאנשי ציוותה (רק כ 800 מתוך 2,608 אנשי הצוות, שרדו/נמשו מהים).
כפי שאני נוהג לעשות מעת לעת, נבצע
עתה קפיצה קטנה בזמן ונקדיש כמה מילים לאי המעניין והמיוחד הזה
"סבאלברד". כשגרמניה הנאצית חתמה על כניעתה, החיילים האחרונים שהניחו את
נישקם ובאחור של כשלושה חודשים, היו אלו שהוצבו באי מבודד זה ואיישו בו תחנות מטאורולוגיות
חשובות ששירתו בעיקר את הפעילות האווירית הגרמנית וכן את פעילותן של הצוללות
בצפון האטלנטי. כיום אי זה המכוסה שלג/קרח רוב ימות השנה, מוכר יותר לאחר שבשנת 2018 הוקמו בו בונקרים
תת קרקעיים המשמשים גם כיום ככספת הזרעים הכלל עולמית בעיקר של צמחי מזון וזאת, לשם
יצירת חיים חדשים למקרה שתתחולל שואה גרעינית ו/או הכחדה של מרבית או כלל החיי
והצומח בכדור הארץ.
חזרה לעניינינו ולמערכה הנמשכת והממושכת להשמדת ה"טירפיץ." הבריטים כאמור עשו מאמצים בלתי רגילים לפגוע באוניה ואף הצליחו בכך מעת לעת, אך לרוב הפצצות שהוטלו עליה, לא הצליחו לחדור פנימה והנזקים שנגרמו לאוניה תוקנו והיא חזרה לכשירות ולעיתים אף ניזוקה שוב עוד בטרם תוקנו נזקי התקיפה הקודמת. בין היתר הותקפה ה"טירפיץ" גם ע"י פצצות טורפדו שעל גבם רכבו צוללנים. הבריטים תקפו אפילו תשתיות באזור כגון מבדוק יבש, על מנת לחבל ביכולת תיקון האונייה בהמשך. מרבית התקיפות בוצעו מהאוויר ע"י מטוסים שהגיעו מבריטניה ו/או מנושאות מטוסים. תקיפות אלו שכללו מספר גדול של ספינות ומטוסים, גרמו ל"טירפיץ" נזקים ואבדות ובאחת מהן אף רב החובל של האוניה נהרג, אך הגנת הנ"מ הצפופה ומיסוכי העשן שבו עשו הגרמנים שימוש רחב, הצילו את האונייה מאובדן גמור ושוב היא תוקנה ושוב הותקפה וחוזר חלילה.
בשלב זה ועל מנת להקשות על הבריטים לתקוף את ה"טירפיץ", החליטו הגרמנים להעבירה כ 900 ק"מ צפונה מנמל טרונדהיים, אל פיורד בשם קאופורדן (ראו תמונה בהמשך), ואחר כל לפיורד נוסף בשם טורמסו, אך הבריטים לא הסכימו להניח לאונייה.
מפציצי לנקסטר שהתמחו בתקיפת בונקרים
ומיתקנים מבוצרים/תת קרקעיים שונים באמצעות פצצות הענק ה"טולבוי" בנות ה
5 טון, גוייסו אף הם למשימת הטבעת ה"טירפיץ." בשל בעיית טווח, נשלחו
המפציצים לשדה תעופה במערב ברה"מ, ומשם המריאו להפצצת ה"טירפיץ." לרוע המזל,
הפצצה היחידה שהצליחה לחדור את האוניה לא התפוצצה, אך בהמשך התקיפות ה"טירפיץ"
כבר סבלה מנזקים בהיקף שגרם לגרמנים להרהר בכדאיות תיקונה/השבתה. למעשה בשל היותה
כבר מוגבלת ופגועה למדיי, הוצבה ה"טירפיץ" כסוללת תותחים סטטיים וזאת,
כדי שבמקרה של פלישה בריטית לנורבגיה, פלישה ממנה חששו מאוד הגרמנים, יסייעו תותחי
האונייה בהדיפת הפולשים.
ב 12 בנובמבר (1944) לפנות בוקר, המריאו 32 מפציצים בריטיים לסבב תקיפה נוסף על ה"טירפיץ", כאשר מיקומה החדש אפשר למטוסים להגיע אליה עם פצצות ה 5 טון ושתיים מהן אכן הצליחו לחדור פנימה, וגרמו לפיצוץ נוסף וגדול ככל הנראה של תחמושת האוניה, והיא התהפכה וטבעה במים הרדודים כשהיא לוקחת עימה כ 1,000 מלחים וקצינים.
מותה של המפלצת שיחרר כוחות בריטיים רבים שהיו מרותקים בגללה ולאחר הטבעתה התפנו כלי שיט רבים, ובכלל זה אוניות מערכה ונושאות מטוסים, והם נשלחו לאזורים אחרים, בעיקר למזרח הרחוק. חברה נורבגית רכשה את שרידי הטירפיץ ומסות הפלדה שהיו בה, שימשו עשרות שנים לתשתיות שונות בנורבגיה, ואפילו חלק ממנועיה הפכו לתחנת כוח מקומית ליצור חשמל.
בתמונה הראשונה ה"ביסמרק" במלוא תפארתה במבט חזיתי. בתמונה השנייה ה"טירפיץ" בפיורד "קאופורדן" שבנורבגיה בו הסתתרה תקופת מה.


Comments
Post a Comment