נדיבי וגל מנחיתים אף 15 ("בז") בקונפיגורציית טרומפלדור

באקדמיה מקובל לומר שלאחר 30-50 שנה, אירוע מסוים כבר מתנתק מאקטואליה והופך להיסטוריה. הסיפור המאוד ייחודי הפעם אכן התחולל לפני מעל 40 שנה, כך שניתן בהחלו לשלבו בבלוג להיסטוריה צבאית ותעופתית, מה גם שגיבוריו הם משלנו

ראשון למאי 1983 באזור נחל צין בנגב, תרגלו ארבעה מטוסי עיט (סקייהוק) מטייסת 116, תקיפת שדה תעופה "עוין" כביכול, כאשר זוג מטוסי 15F מתרגלים מולם/נגדם את הגנת השדה. בעוד אחד ממטוסי ה 15 F מתארגן בגובה 13,000רגל לתרגל ירי טיל אוויר אוויר על סקייהוק שעליו נעל, לפתע ארעה תאונה אווירית קשה כשמטוס סקייהוק שהיה הפוך על גבו והמשיך בנסיקה, פגע בעוצמה בכנף מטוס ה 15 F. הסקייהוק נפגע קשות ואחר כך מתפוצץ באוויר אך טייסו הצליח ברגע האחרון ממש, לנטוש אותו ולצנוח בשלום. במטוס ה 15 F נתלשה הכנף הימנית של המטוס ורק מאוחר יותר הסתבר שמכנף גדולה זו, נותרו כ 60 סנטימטרים בלבד באזור שורש הכנף.

צוות מטוס ה 15 F הפגוע, הטייס זיו נדיבי והנווט יהואר גל (שממדיי גופו העניקו לו בח"א את הכינוי: "קרנף"), איבדו שליטה על המטוס שנכנס לסחרור ולצלילה של כ 30 מעלות. זרם הדלק והאדים שנפלטו מגדם הכנף, יוצרו מיסוך שמנע מצוות המטוס לראות את מימדי הנזק ולהיווכח מה היקף הנזק האמיתי בכנף המטוס. המטוס החל מסתחרר במהירות ורק במאמץ גדול ותפעול שהסתמך לא במעט על אינטואיציה ופחות על נהלי קבע, הצליח נדיבי לעצור את סחרור המטוס ואובדן הגובה שלו.

נדיבי פתח מבערים אחוריים לצבירת מהירות, אחר כך ויסת את שני המנועים לעוצמות שונות ואסימטריות, משום שהמטוס עצמו הפך עתה לאסימטרי (קרי, ללא אחיד ו/או ללא שוויוני/זהה בצורתו), אך בשל שטח גופו הגדול של המטוס ובעזרת מייצבי הכיוון הגדולים והכפולים שלו, הצליחו נדיבי וגל להחזיר שליטה חלקית על המטוס וכך הם פנו לביצוע נחיתה רבת סיכון בשדה התעופה רמון.

כשהחל המטוס להאט לקראת הליך הנחיתה, שוב אבדה השליטה במטוס ושוב הוא נכנס לסחרור. נדיבי הבין שעליו לחזור ולהגביר את המהירות ובאין בררה, להיכנס לנחיתת אונס מסובכת במהירות שהיא גבוהה מהרגיל. הוא האיץ והאט שוב על מנת לאתר את המהירות הנמוכה ביותר שבה המטוס עדיין לא יכנס לסחרור וכך, הבין שהנחיתה חייבת להתבצע במהירות שהיא כפולה מהרגיל!!! המטוס הפגוע אכן נגע בקצה המסלול במהירות חסרת תקדים של 250 קשר (שהם כ 463 קמ"ש) וכך כאשר המטוס מנסה להיעזר בבלימת ריצתו גם בוו העצירה שבו, אלא שזה לא עמד במעמסה ונתלש מגוף המטוס. במאמץ רב הצליח נדיבי לעצור את המטוס רק כ 6 מטרים בלבד מקצה/סוף המסלול.

בגמר הנחיתה ולאחר פתיחת החופה, פנה נדיבי הנרגש לאחור על מנת ללחוץ את ידו של הנווט גל ורק אז ראה לראשונה שהמטוס משולל כנף לחלוטין. יותר מאוחר אמר נדיבי שאם היה יודע שהכנף חסרה כמעט במלואה, סביר שהיה מחליט על נטישה מיידית של המטוס.

בחברת מקדונל דאגלס (יצרנית המטוס) לא האמינו למראה התמונות שנשלחו אליהם, משום שסברו כי הדבר בלתי אפשרי לחלוטין, אך לאור השירות הטוב ליצרן ולמטוס מעצם האירוע, הבטיחו בחברה  יצרנית המטוס, שהכנף החדשה "עליהם." המטוס הובל לבסיס תל נוף שם שוקם והוחזר לכשירות מלאה ואף הפיל מיג 23 סורי בנוב' 85.

אם אתם שואלים האם הוענק לשניים צל"ש, משום שבכל זאת הצליחו וכנגד כל הסיכויים, להחזיר הביתה מטוס שעולה כיום הרבה עשרות מיליוני $, אזי לא מצאתי כל התייחסות לכך, לשון אחר, לא הוענק להם צל"ש ואני משער (כהערכה אישית), שהסיבה לכך היא כנראה בחריגה שבוצעה בתחום בטיחות הטיסה (גם אם אשמתם חלקית או משותפת או תורמת), חריגה שגרמה בפועל להתנגשות/תאונה בעת תרגול קרב האוויר.

בתמונות: נדיבי וגל ליד המטוס לאחר הנחיתה ותמונה נוספת הממחישה את גודל הנזק ובעצם גודל הנס.