שלושים השניות בשמי טוקיו, ששינו את מצב הרוח הלאומי בארה"ב

 

בתחילת 1942, ארה"ב נמצאה בשפל צבאי ומוראלי לאחר השפלת פרל הארבור ולאחר שנסוגה מפני היפנים בפיליפינים, נסיגות שאף גרמו לכך שלא הייתה בידיהם אפשרות לבצע תקיפות גמול על אדמת יפן. האמריקאים חיפשו כל דרך אפשרית כדי לפגוע ביפנים ולהשיב אפילו חלקית, את כבודם הרמוס לאחר פרל הרבור. גם הנשיא רוזוולט עצמו, דרבן כל העת את ראשי הצי לתגובה ובין היתר אמר לעוזריו: "תגידו לנימיץ שיזיז את התחת שלו ויצא כבר מפרל הרבור." אדמירל נימיץ היה כזכור זה שהתמנה לאחר חרפת פרל הרבור, למפקד העל של צי ארה"ב בזירת האוקיינוס השקט.

באחד הימים העלה קצין צי בשם פרנסיס, רעיון מטורף בתעוזתו ולהפתעתו מפקד הצי בכבודו ובעצמו האדמירל קינג, החליט לאמץ את הרעיון ההזוי למדיי שלו, שלפיו מפציצים בינוניים מדגם מיטצ'ל (25 (Bיונחו ע"י מנוף בשל גודלם, על גבי נושאת מטוסים ולאחר שזו תפליג ותגיע קרוב יחסית לאי היפני, המפציצים ימריאו ממנה להפצצת טוקיו. חשוב להבין שמעולם לא בוצעו לפני כן, המראות של מטוסים בסדר גודל שכזה מנושאות מטוסים ולכן היה צורך להעביר את המטוסים "דיאטת רצח" ולהכין להם מקום נחיתה בטריטוריה ידידותית, שכן לא הייתה שום אפשרות להנחית בשלום מטוסים בגודל כזה, על גבי נושאת מטוסים.

 למפקד המבצע מונה סגן אלוף ג'יימי דוליטל, למרות שכבר פשט לפני כן את מדיו והפך לטייס אזרחי מוכר ומוערך. על מנת לאפשר את המראתם ממסלול כה קצר כפי שלא בוצע מעולם, פורק מהמטוסים כל ציוד אפשרי על מנת להפחית את משקלם ובכלל זה פורקו מהם אף המקלעים שנועדו להגן עליהם, ובצריחיהם נתחבו במקומם מקלות מטאטא שנצבעו בשחור, על מנת שיראו כביכול כקניי מקלעים. ציוותי המטוסים החלו להתאמן (על היבשה) בניסיונות המראה ממסלול שאורכו כ 140 מטרים (460 רגל) בלבד. משצלחו והסתיימו הניסיונות האימונים הקרקעיים, הוצבו 16 המפציצים על נושאת המטוסים "הורנט" כאשר הם היו אמורים להמריא כשיגיעו למרחק 400 מיל מטוקיו.

כשנושאת המטוסים וכוח הליווי שלה נמצאו במרחק 600 מיל מטוקיו, הם נתקלו בספינת סיור יפנית. למרות שהספינה היפנית טובעה, חשש מפקד כוח המשימה הימי האמריקאי שאולי הספינה היפנית הספיקה לדווח כי הבחינה במראה המוזר והחריג של מפציצים בינוניים המצויים על נושאת מטוסים שכלל לא אמורה להימצא באזור. לכן הוחלט להקדים את המבצע ולהמריא מיד, למרות שהיה ברור לכל שאף מטוס לא יצליח להגיע לנחיתה בשטח הסיני שיועד לכך מראש בשל המרחק הרב החדש שיהיה עליהם לטוס והמחסור בדלק.

ראשון להמריא היה דוליטל עצמו שהציב את השתתפותו הפיזית בהפצצה, כתנאי להסכמתו לקבלת הפיקוד על המבצע כולו. כל 16 המטוסים הצליחו להמריא למרות שתי תקלות שבאחת מהן נקטעה ידו של אחד המכונאים ממדחף אחד המנועים וכן ארעה על הסיפון התנקשות בין שני מטוסים ונגרם נזק בחרטום הפרספקס השקוף של אחד מהם, אך המטוס עלה כך לאוויר בכל זאת. למעשה ניצלו המטוסים את הים הסוער והשתמשו בתזמון מושלם בגלים הגבוהים כך, שכל מטוס תוזמן להתנתק ממסלול ההמראה, כשאף/חרטום נושאת המטוסים נימצא בשיא גובהו בשל הגלים. כך "הרוויח" המטוס הממריא גובה של עוד כמה מטרים. אגב, עקרון זה שנקרא "מקפצת הסקי", או רמפת מקפצת סקי, יושם שנים אחר כך בבניית נושאות מטוסים שונות בעולם (כגון בבריטניה בסין ובברה"מ וגם בנושאות קטנות יותר בהודו, איטליה וספרד).

לאחר ההמראות הגבוליות וממש על המגבלות (בעיקר למטוסים הראשונים), המטוסים הגיעו לטוקיו וליעדים נוספים בסביבתה כגון נמל יוקוסוקה, יוקוהמה ועוד. המטוסים שכ"א מהם נשא 3 פצצות 500 ליברות ופצצת תבערה אחת (סה"כ 910 ק"ג ), הטילו את הפצצות שלהם ללא הפרעה, משום שהיפנים כלל לא נערכו או העלו על דעתם שתקיפה כזו אפשרית (ראו בתמונות בלוט, טבלת מטרות ומשימות ובה מספרי המטוסים, שם קברניט המטוס, שם המטרה שהותקפה ומה עלה בגורל המטוס והיכן זה ארע).

לאחר ההפצצה פנו המטוסים לסין ומשאזל הדלק במיכליהם, ביצעו שם נחיתות ריסוק. ציוותו של דוליטול צנח ממטוסם ורק מטוס אחד שפנה לרוסיה הצליח לנחות שם בשלום, למרות שנאסר על הצוותים בפקודה לעשות זאת. חלק מהצוותים נהרג, חלקם נפלו בשבי היפני ואחרים ובהם דוליטל, ניצלו משום שהוסתרו מהיפנים ע"י כפריים סינים שהתנגדו לכיבושם ע"י יפן. בשלושת החודשים שבהן חיפשו היפנים אחר הטייסים, ומאחר והם ידעו היטב שהאוכלוסייה הסינית מחפה ומסתירה אותם, הם יצאו למסע נקמה רצחני שבמהלכו רצחו לא פחות 250,000 תושבים מקומיים.

בתקופת שהותו בסין, סגן אלוף דוליטל שקע בדיכאון והיה בטוח שבשובו לארה"ב, יועמד למשפט צבאי משום שאיבד את כל מטוסיו ורבים מאנשיו. רק בשובו לארה"ב נוכח דוליטל לדעת להפתעתו כי רבה, שהפך לגיבור לאומי ושלהפצצה זו, הייתה תרומה מוראלית עצומה לאומה האמריקאית כולה, ולמעשה ולמרות הנזק הישיר הלא מהותי שנגרם בהפצצה עצמה, הייתה זו בכל זאת נקודת המפנה במערכה כולה. היפנים רתחו מזעם הן מעצם הפגיעה בעיר בירתם ובעיקר בשל העובדה שמספר פצצות בודדות נפלו לא הרחק מארמון הקייסר, מי שנחשב ביפן לאלוהים חיים, למרות שדוליטל הזהיר את טייסיו מראש, שלא לפגוע בארמון הקייסר. אגב ו"כמעט" בדומה לנו, ביפן ידעו תמיד לקחת אחריות ומייד ואכן, מפקד ההגנה האווירית היפנית, מיהר לשים קץ לחייו בדרך הסמוראית המסורתית.

 התקיפה הביאה את היפנים לשנות את תפיסתם בכל האמור להגנת המולדת. בין הצעדים שננקטו, הוקצו יותר כוחות ימיים להגנה על האי היפני עצמו וכפועל יוצא מכך, בוטלה גם תוכניתם לכיבוש אוסטרליה.

 בשובו לארה"ב וכאמור לתדהמתו, זכה דוליטל לכבוד מלכים. הוא הועלה בתוך זמן קצר פעמיים בדרגה והנשיא רוזוולט העניק לו את מדליית הקונגרס. בהגיעו לגיל 89 ועל פי החלטת הקונגרס, העניק לו הנשיא ריגן דרגת ג'נרל 4 כוכבים. ג'יימי דוליטל נפטר בשנת 1993 כשהוא בן 97.

בסוף שנת 1944, יצא לאקרנים סרט אודות מבצע הרואי זה ושמו: שלושים שניות מעל טוקיו. את תפקיד ג'יימי דוליטל שיחק בסרט השחקן ספנסר טרייסי.

בתמונות: דוליטל (במרכז עם כובע הקצין) וטייסיו לפני המראתם מנושאת המטוסים. בתמונה הנוספת, מטוסי המיטצ'ל דחוסים ראש לזנב על הסיפון כדי לתפוס מינימום שטח/אורך מסלול. התמונה צולמה רגע לפני המראתם (חלקם כבר מונעים). כמו כן רצ"ב תמונה מתוך הרצאתי (ביוטיוב) ובה משימות ומטרות והקצאת כל מטוס וטייס ולאיזו משימה.