הטייס שהפיל סדר גודל של ח"א שלם וכיצד זה התאפשר

 

כ"אייס" (אלוף הפלות) הכי גדול בהיסטוריה וכמי שאיש לא יוכל איי פעם להדיחו מתואר זה, ניתן לומר שאריך אלפרד הרטמן נולד ל"משפחה הנכונה," זאת משום שאימו הייתה חלוצת הטיסה בדאונים בגרמניה ואחר כך מנהלת בית ספר לטיסה וכך, אריך הצעיר הפך בנערותו במהרה לבעל רישיון טייס אזרחי ואף למדריך טיסה. בשנת 40 התגייס ללופטוואפה (ח"א הגרמני) ובשנת 42 הפך לטייס קרב של מטוס הקרב המעולה מסרשמיט 109.

בתוך זמן קצר יחסית הפך הרטמן לאגדה בחייו וכונה ביראת כבוד בפי כל גם ע"י אויביו, במספר שמות כגון: "בובי" (ילדון), "האביר הבלונדיני" והרוסים נהגו לכנותו: "השטן השחור." הישגיו ומספרי המטוסים שהפיל בקרבות אוויר, נשמעים דמיוניים ותלושים מהמציאות ועל כן אציין את הישגו המדהים כבר עתה ובפתיחת הדברים. אריך הרטמן אלוף כל הזמנים, הפיל במהלך מלחמת העולם השנייה כטייס קרב בלופטוואפה, מספר בלתי נתפס של 352 מטוסים!!! שיא שניתן לומר עליו בוודאות שלעולם לא ישבר. הרטמן מחזיק למיטב ידיעתי גם בשיא נוסף שבו ביום אחד ובמהלך שתי גיחות מעל פלויישט (אזור מרבצי הנפט ברומניה), הפיל 11 מטוסי אויב.

במהלך הלחימה ביצע הרטמן 825 קרבות אוויר (רובן בחזית המזרחית), במהלכן ביצע 14 נחיתות אונס אך מעולם לא נפצע. פעם אחת אף נפל בשבי אך הצליח להימלט ולשוב לגרמניה. לאחר המלחמה, ישב הרטמן עשר שנים בשבי הסובייטי, ובשנת 1955 חזר לשרת כטייס בחיל האוויר המערב גרמני ונעשה מפקדה של טייסת הסילון הראשונה בה. הרטמן הביע את דעתו לגבי מטוס הסטארפייטר 104 F שגרמניה רכשה בכמויות עצומות בארה"ב. הרטמן אמר אז שהסטארפייטר הינו מטוס מסוכן ובעל יכולת תמרון מוגבלת והוא אכן צדק. לא בכדי ולאחר שלא פחות מ 298 מטוסים מדגם זה התרסקו בגרמניה, כונה בה המטוס בשמות כגון: "ארון המתים המעופף" ו/או "יוצר האלמנות." דעותיו של הרטמן שהובעו בנחרצות, גרמו למחלוקות בחיל האוויר שבסופן בשנת 70, נאלץ אריך הרטמן שרבים מגדירים אותו כטייס הקרב הטוב בעולם, לפרוש מחיל האוויר הגרמני כשהוא כבר אל"מ.

למעשה ניתן לומר שהרטמן הפיל במו ידיו, סדר גודל של חייל אוויר שלם, אפילו יותר ממספר מטוסי הקרב והתקיפה הקיימים כיום בחיל האוויר המלכותי הבריטי, או בחיל האוויר הצרפתי. הרטמן נפטר בשנת 1993 בגיל 71. לצורך קבלת פרופורציות והאדרת ההישג הבלתי נתפס שלו, דיי אם אציין שאלוף ההפלות היפני במלחמת העולם השנייה, הפיל 87 מטוסים, ולאלופי ההפלות מארה"ב ובריטניה באותה מלחמה, נזקפו 40 הפלות כ"א. במעבר חד לימינו אנו, בחיל האוויר הישראלי נושא גיורא אפשטיין בתואר אלוף העולם בהפלות בדור הסילון וזאת עם 17 הפלות מאושרות.

לפני שאכנס לסיבות/נסיבות שאפשרו לאריך הרטמן להגיע להישגים דמיוניים של ממש, אני מבקש כבר עתה להתייחס לכמה דעות שמטילות ספק בנתונים ובמספרים. למשל יש הטוענים שהגרמנים העניקו/אישרו (בשלב מסוים במלחמה) הפלות על פי מס' המנועים של המטוס המופל, כלומר/לדוגמה: הענקת 4 הפלות לכל מפציץ ארבע מנועי שהופל. אין לדבר שחר ובנוסף ורק כדי להיכנס לפרופורציה בתחום מספרי זה, יש לזכור שחיילות האוויר של בריטניה וארה"ב, איבדו במלחמה ובאירופה בלבד, כ 80,000 מטוסים!!!

להלן כמה מהסיבות שבעטיין הצליחו טייסי הלופטוואפה לצבור כל כך הרבה הפלות. אין זה סוד שאף טייסי בעלות הברית רחשו הערכה מקצועית רבה ליריביהם טייסי הלופטוואפה. למספרי ההפלות הבלתי נתפסים שצברו אריך הרטמן ועוד כמה מעמיתיו, היו שלוש סיבות עיקריות שאפשרו להגיע לתוצאות הללו:

 ·      עד סוף 1941, נהנו הגרמנים מיתרון משמעותי על המדינות שאותן תקפו לרוב בהפתעה, ויתרונם על חיילות האוויר של מדינות אלו הן כמותית והן איכותית היה מוחלט. בניגוד לכל אויביהם, רק לטייסי הלופטוואפה היה כבר ניסיון מבצעי מוכח, ניסיון שנצבר בעיקר במהלך מלחמת האזרחים בספרד. בנוסף לכך, מירב ההפלות שביצע הרטמן אירעו בחזית המזרחית שם נהנו הגרמנים מיתרון עצום על חיל האוויר הסובייטי שאומנם היה הגדול בעולם, אך מטוסיו היו ברובם בעלי נתונים נחותים ואם לא די בכך, גם הטייסים הסובייטים היו משוללי ניסיון מבצעי (יחסי הכוחות הללו בחזית המזרחית השתנו והתאזנו רק לאחר תקופת לחימה ממושכת למדיי).

·      שינוי המהותי נוסף בזמינות ההפלות להרטמן וחבריו, חל בתחילת 1942 כאשר חיל האוויר המלכותי הבריטי, החל מפציץ את שטח גרמניה. תחילה נתקפו בעיקר תשתיות צבאיות וכלכליות, ואחר כך הופצצו גם ערים במבני ענק שכללו לעתים מעל אלף מטוסים. לטייסי הקרב/ירוט הגרמניים הייתה זו "חגיגה" (במרכאות כמובן ובאספקט הצר שלהם). בניגוד לטייסי בנות הברית, לא היה עליהם לטרוח ולחפש קרבות אוויר, משום שאלו הוגשו להם ובמסות מיד עם המראתם. התופעה גברה עוד יותר לאחר הצטרפות ארה"ב למלחמה וההפצצות המסיביות שביצעו האמריקאים על אדמת גרמניה. לאחר נפילת איטליה (1943) נראו יותר ויותר מטוסי קרב שליוו את מפציצי בנות הברית בדרכם אל אדמת גרמניה, אולם גם כך לא התקשו טייסי הלופטוואפה ליירט בעיקר מפציצים גדולים וכבדים כשהם עמוסים לעייפה בדלק ופצצות. לשון אחר, בעוד שעל טייסי הקרב של בעלות הברית היה בד"כ להרחיק טוס על מנת להיתקל אולי במטוסי אויב, לטייסי הלופטוואפה אלו הוגשו כל העת בפתח הבית ובכמויות אין סופיות.

·       סיבה נוספת ולא קלת משקל, הייתה העובדה שלגרמנים נוצר מחסור מהותי בטייסים, מחסור שהלך והחמיר ככל שהמלחמה התארכה, ובעוד שלבנות הברית יחס הטייסים פר מטוס היה גבוהה לאין שיעור. מסיבה זו היו טייסי בנות הברית היו נשלחים לתקופות מנוחה, וטייסי המפציצים היו מוצאים מהחזית לאחר שצברו מכסת גיחות שנקבעה מראש. לעומתם טייסי הלופטוואפה שכבר לחמו על הבית, טסו סביב השעון, ומוכרים לנו לא מעט סיפורים על טייסים שנפצעו בקרבות אוויר ובעיקר בנחיתות אונס וריסוק, ושבו מיד לטוס כשהם פצועים. כמובן שככל שצברו יותר ויותר גיחות, כך גם צברו יותר ויותר הפלות בקרבות אוויר.

כאמור אין בכל אלו בכדי להמעיט מיכולותיהם ומיומנותם של טייסי הלופטוואפה, אך יש בכך משום הסבר מדוע הצליחו טייסים אלו לצבור מספרי הפלות בהיקפים, ששום טייס בחיילות האוויר של בעלות הברית, אפילו לא התקרב אליהם. אגב, מס' 2 בהיררכיית המפילים הגרמניים (ששמו: גרהארד בארקהורן),הפיל 301 מטוסי אויב ועוד 10 טייסים הפילו מעל 200 מטוסים כ"א, רובם המוחלט בחזית המזרחית (כפי כבר ציינתי קודם לכן, שני האייסים מובילים בארה"ב ובבריטניה הגיעו כאמור ל 40 הפלות כ"א).

 

בתמונה: ציור הקרב האחרון במלחמה של הרטמן עם המסרשמיט 109 שלו (בפינה למטה: אריק הרטמן)