על סוף דרכה של "מלכת השמיים" הבלתי מעורערת

 

הפעם נפשוט זמנית את המדים ונתרכז באזרח שהיה גדול, אפילו גדול מאוד, שהיה בתחילת דרכו פורץ דרך ואחר כך היה מוכר וזמין לכ"א מאיתנו והמדובר כמובן, במטוס ה"בואינג" 747, המוכר בכינויו "ג'מבו" (על שם פיל קרקס ענק שהיה מוכר במאה ה 19).

 

ביום ראשון ה 3 בנובמבר 2019, ביצע מטוס "בואינג" 747 של חברת "אל על" (אות קריאה/סימון: 4X-ELC) טיסה חגיגית במיוחד משדה התעופה פיומיצ'ינו ברומא לנתב"ג. הייתה זו טיסתו האחרונה של מטוס 747 בשירות חברת "אל על." הקברניט בטיסה זו היה יונתן גת (מנהל צי מטוסי ה 747 בחברה) והיא סגרה/סיימה 48 שנות פעילות של מטוסים אלו בחב' "אל על." לרגל האירוע כשהגיע המטוס דרומית מערבית לקפריסין, הוא ביצע על פי תכנון והרשאה מראש ובגובה נמוך, טיסה שציירה על מסכי המכ"מ, נתיב טיסה שצורתו כשל מטוס ה 747 (ראו בלוט צילום מסך שכזה).

 

במהלך אותן 48 שנות פעילות, הפעילה חב' "אל על" כ 20 מטוסי 747 מדגמים שונים להטסת נוסעים ומטען כשהם צוברים כ-420,000 שעות טיסה במהלך 51,000 טיסות (ממוצע כ 8.2 שעות לטיסה). נתון מרשים נוסף הוא העובדה שבתקופת שירות מטוסי ה747 ב"אל על", הוטסו על ידם כ 17 מיליון נוסעים!!!  לא בכדי זכה מטוס מופלא זה לכינוי הבין לאומי: "מלכת השמיים."

 

מאחר ועל "אווירון" נהדר זה ניתן ואף נכתבו בפועל ספרים רבים, אנסה לסכם בקצרה כמה נקודות ייחודיות בו ובעברו של מטוס זה בתעופה העולמית בכלל, אך אקדים בהערה כמעט מתנצלת. מאחר ובין חברי כאן (בפייס) ישנם גם כמה מאלו שהטיסו גם מטוס זה, הרי שאני חש במידת מה, כאותו מלפפון שקם להכות או ללמד את הגנן...אך חרף זאת אמשיך בפוסט זה, לפחות עבור כל השאר שכמוני, "רק" טסו במטוס מופלא זה.

 

בינואר 1970 כשנכנסו מטוסי ה 747 הראשונים בעולם לשירות מסחרי (בחב' "פאן אם"), היה ברור לכול שמדובר במהפכה של ממש בעולם התעופה, שכן הפציע אז לראשונה מטוס רחב גוף, בגודל כפול פחות או יותר מכל המטוסים שקדמו לו. בבסיסו המטוס נועד לשאת מטענים, אך יחודו ומעלותיו כגון בנפחו, ברוחב גופו, במהירותו, בטווחי טיסתו ובנוחות הטסתו/תפעולו, כל אלו הפכו אותו מיידית, גם למטוס נוסעים מוצלח מאין כמותו ואהוד במיוחד, הן על נוסעיו והן על ציוותי האוויר שתפעלו אותו. בשל תכונות אלו "גוייס" המטוס גם ללא מעט משימות ייחודיות ומיוחדות, בהן שימש ובחלק מהן עודו משמש כגון:

 

·      שני מטוסי 747 הוכשרו לשמש כמטוס הפיקוד והשליטה של נשיאיי ארה"ב  (אייר  

       פורס 1)

·      שני מטוסי 747 הוכשרו להעביר על גבם מעבורות חלל בד"כ מבסיס אדוארס 

       שבקליפורניה, אל מרכז החלל ע"ש קנדי שבפלורידה לקראת שיגורם הבא משם (ראו 

       תמונה בלוט).

·      מטוס 747 אחד הוסב לסופר טנקר ושימש בעבר לכיבוי שרפות (מטוס שביקר גם 

       אותנו כאן, במהלך אסון הכרמל).

·      מטוס 747 נוסף שכינויו E-4B  המכונה "מטוס יום הדין", משמש את חיל האוויר של 

       ארה"ב, כמטוס מיוחד שנבנה כך שיוכל לשרוד מלחמה גרעינית ובו גם במערכות 

       מיוחדות שמכשירות אותו לשמש כמרכז מבצעים מוטסים לאומי (NAOC) עבור          

       הנשיא וראשי הצבא.

·      מטוס 747 נוסף במסגרת פרויקט ABL, נועד ליירוט טילים באמצעות לייזר כימי רב    

       עוצמה של כ 1 מגה וואט, שהותקן בחרטום המטוס. הלייזר שבו הצליח כבר לפני        

       כעשרים שנה, להפיל טיל סקאד ממרחק של כמה מאות קילומטרים. למרות זאת     

       וממקבץ של סיבות שונות, הפרויקט בוטל ב 2011.

·      על מטוס נוסף הותקן טלסקופ ענק לפרויקט של נאס"א ומרכז החלל הגרמני.

 

דגמים רבים יוצרו ממטוס זה אך אתמקד דווקא בדגם שונה, ייחודי ומוקטן, של ה 747 וכוונתי לדגם ה  SPשנולד לבקשת חב' התעופה פאן אמריקן, שחפצה בזמנו במטוס שיהיה מסוגל להגיע בטיסה ישירה מניו יורק לטהראן. לצורך כך קיצרה חב' בואינג את גוף מטוס ה 747/100 ב 14.7 מטרים. אז אומנם מס' הנוסעים צומצם וירד מכ 450 לערך (תלוי בתצורה ונוחות סידור הכיסאות) ל   276 נוסעים בלבד, אך כנפיו העצומות של המטוס על הדלק הרב שבו ומנועיו נותרו כמעט כשהיו וכך, המטוס נהנה מטווחי טיסה כמוהן לא ידעו בעבר. סה"כ יוצרו 45 מטוסים מדגם זה, 6 מהם נרכשו ע"י חב' התעופה סאות' אפריקן איירווייז ועליה ארחיב במעט.

 

בשל האפרטהייד שננקט בדרום אפריקה באותן שנים, מטוסי חברת התעופה סאות' אפריקן איירווייז, לא הורשו לטוס מעל היבשת השחורה לא כל שכן לנחות בה לצרכי תדלוק. בעזרת דגם ה SP הצליחה חברת תעופה זו לבצע טיסות סדירות וישירות מיוהנסבורג  ללונדון לניו יורק ולסידני. מטוס של חברת תעופה זו, קבע אף שיא עולמי למרחק טיסה למטוס מסחרי, כאשר עבר 10,290 מייל שהם 16,507 ק"מ בטיסה ישירה מסיאטל לקייפטאון. גם לנתב"ג נאלצה חברת התעופה של דרום אפריקה, לטוס סביב כל אפריקה, לבצע נחיתת ביניים בליסבון וממנה להמשיך לנתב"ג. אני זוכר היטב כיצד הייתי מביט מחלון חדרי בתע"א שממנו נצפו מסלוליי נתב"ג, במטוס ייחודי זה על זנבו הכתום, כשהיה מגיע ביום ושעה קבועים בכל שבוע לנתב"ג

אז אם בשיאים עולמיים עסקינן, אזיי מטוס ג'מבו 747 של "אל על", מחזיק עד היום בשיא העולמי למס' נפשות שמטוס זה נשא בקרבו. בשנת 1991 מטוס 747 של אל אל לקח עימו 1,088 נוסעים מאתיופיה לנתב"ג כחלק מ"מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה ארצה. כמובן שהמטוס פורק לפני כן מכל מושביו ופרט פיקנטי נוסף לטיסה זו הוא, שעל המטוס עלו "רק" 1,086 נוסעים/נוסעות והשניים הנוספים, נולדו במהלך הטיסה ארצה.

לשאלה שבוודאי תשאל, אם המטוס היה כל כך מוצלח מדוע לא המשיכו לייצר וורסיות מתקדמות יותר שלו ולהמשיך לתפעל את אלו קיימים. לכך ניתן להשיב באופן כללי, שעליות התפעול ובעיקר הדלק, נותרו מאוד יקרות, בעוד שבדורות המטוסים המודרניים יותר, מרביתם היו כבר דו מנועיים, ולכן זולים וחסכוניים הרבה יותר לתפעול. במרבית המטוסים החדשים יותר, אומנם הוטסו פחות נוסעים פר טיסה מאשר ב 747, אך על אף זאת בשכלול תחשיבי עלות פר נוסע, הושגה במטוסים החדשים יותר, הוזלה/חיסכון של כ 30% בהשוואה לטיסות ב747.

בנוסף ובשל ההתקדמות הטכנולוגית שהושגה בתחום התעופה ובדגש על תחום המנועים, התאפשר ובניגוד לעבר גם למטוסים דו מנועיים לבצע טיסות ארוכות ובכלל זה לחצות בטיסה ישירה את האטלנטי וההפסיפי. לכך יש להוסיף מקבץ סיבות נוספות כגון העובדה, שהמטוסים החדשים הינם שקטים יותר ומזהמים הרבה פחות. אפילו הקורונה שגרמה לירידה קיצונית בכמות הנוסעים העולמית בשלוש וחצי שנות המחלה, האיצה גם היא במהלך אותן "שנות חולי", את קבלת ההחלטה בחברות השונות, להוצאת מטוסי ה 747 מטעמי חיסכון, לגמלאות גם אצלם.

בתמונות: 747 של NASA כשעל גבו רוכבת מעבורת החלל אנטרפרייז. בתמונה הנוספת מטוס ג'מבו של "אל על" ובפינת התמונה למטה צילום של עולי אתיופיה הגודשים את ריצפת המטוס בטיסת השיא ארצה. בתמונה השלישית כך נראה ב 3 בנובמבר 2019 נתיב הטיסה האחרונה והחגיגית של מטוס "אל על" במסכי ה Fligjtradar24

זהו פוסט מס' 66  בבלוג: "היסטוריה צבאית ותעופתית עם דודי ירון"