טראמפ לא לבד. על "חיבתם" המוזרה של מפציצים גרעיניים אמריקאים לאי גרינלנד

בימים אלו ממש כשהנשיא טראמפ חושק/חומד משום מה את האי גרינלנד, נזכרתי בשני סיפורי עבר הקשורים לאי זה (הגדול בעולם), כשבשניהם מככבים מפציצים גרעיניים אמריקאים, האחד בפנסיה והשני מבצעי לחלוטין ושהיה אפילו חמוש בפצצות מימן.

כשתמה מלחמת העולם, מעצמות המערב (ארה"ב ובריטניה), הבינו כי הן נכנסות עתה למלחמה קרה, כשהאויב מולן הוא ברה"מ. בשנת 46 נשא וינסטון צ'רצ'יל את נאום "מסך הברזל", שרבים ראו בו כהכרזה רעיונית על תחילת המלחמה הקרה. שנה אחר כך בשנת 47, הקרע בין ברה"מ וארה"ב כבר הפך לעובדה קיימת. במסגרת ההתארגנות הצבאית והמודיעינית לכך, הוסבו בארה"ב כמה מטוסי B-29 (אותם מפציצי ענק שהטילו את פצצות האטום על יפן), למשימות ביון ואיסוף מול חופי וגבולות ברה"מ. ב 21 בפברואר 1947 ביצע מטוס B-29 כזה, טיסת ביון באזור הצפון מערבי של האי גרינלנד. בשל תקלה נאלץ המטוס לבצע נחיתת אונס על אגם קפוא באי. צוות המטוס חולץ מהמקום בשלום, והמטוס שנפגע באופן קל יחסית, נותר במקום בהמתנה אולי לחילוצו.

בשל שיקולי עלות תועלת, הודיע חייל האוויר האמריקאי כי הוחלט לוותר על בעלותו על המטוס ומכאן גם על ביצוע ניסיון כל שהוא לחילוצו. כך חלפו עשרות שנים עד שבשנת 1994, הוקם צוות משימה אזרחי ובמימון פרטי, ששם לו למטרה לשפץ להשמיש ולחלץ בטיסה את המטוס לאחר ששכב על גחונו ומנועיו, קפוא בקרח במשך 47 שנים!!! יעד צוות החילוץ היה והביא את המטוס לכושר/יכולת המראה ולהגיע בטיסה קצרה לשדה תעופה מסודר בגרינלנד שבו, ישלימו ובתנאים סבירים הרבה יותר את שיפוץ המטוס שלאחריו, יתאפשר להטיס את המטוס הענק לארה"ב. הצוות בראשות דריל גרינמייר, אכן הגיע לאי, וטרח במשך חודשים ארוכים ובתנאים כמעט בלתי אפשריים על עבודת שיקום המטוס.

משהחמירו תנאי מזג האוויר, נאלץ הצוות לעזוב את המקום ולחזור אל המטוס בחודשי הקיץ. ארבעת מנועי המטוס מדגם 3350 – R, פורקו לגורמים והורכבו מחדש (מנועי ענק בהספק של 2,200 כ"ס כ"א). כמו כן הוחלפו/הורכבו מדחפים חדשים, צמיגי המטוס ומערכות ואביזרים נוספים. בנוסף הובא לאתר טרקטור שהחל בהכשרת מסלול המראה על משטחי הקרח. ממש בסמוך לגמר ההכנות להמראה, שוב נאלץ הצוות לעזוב את האתר ושוב בשל תנאי מזג האוויר הקשים.

בחודש מאי 1995 חזר גרינמייר עם כוח אדם נוסף, והתיקונים שהחלו כזכור שנה קודם לכן הושלמו והמטוס התכונן להמריא מהאגם הקפוא ב -21 במאי 1995. כך אחרי 48 שנים, הונעו שוב מנועי המטוס והוא החל מבצע הסעת מבחן שלאחריה התייצב המטוס בעמדת ההמראה שבקצה המסלול המאולתר. בשלב זה עם האצת המנועים, החלה לפתע נזילת דלק מאחת המערכות המספקת כח ומיד אש אחזה בגוף המטוס והיא התפשטה במהירות במטוס כולו. אמצעי הכיבוי הדלים שהיו במקום לא הצליחו לכבות את האש וכך וברגע האחרון ממש, ננטש המטוס שוב והפעם לצמיתות. אין לי ספק שהייתה זו ההמראה או ליתר דיוק ניסיון ההמראה מהיקרים מעולם ובוודאי ניסיון ההמראה הארוך ביותר בהיסטוריה, ניסיון שארך כאמור לא פחות מ 48 שנים!!!

  

אז אם כבר באי גרינלנד ובמפציצים גרעיניים עסקינן, הרי ששני אלו חברו וכיכבו יחדיו גם בינואר 1968 אלא שהפעם גם פצצות מימן היו מעורבות בתאונה. בתקופת המלחמה הקרה, ארה"ב החזיקה באופן קבע באוויר מפציצים נושאי פצצות גרעיניות, זאת כאזהרה ואיום מתמיד על ברה"מ כדי שימנעו מפעולה התקפית כל שהיא. במפציץ 52 B כזה שהיה טעון בארבע פצצות מימן בעוצמה של 1.1 מגאטון כ"א, פרצה אש בשל טעות שביצע אחד מאנשי צוות המטוס שחסם במעילו פתח אוויר/אוורור חיוני. האש התפשטה במהירות ולקפטן לא נותרה בררה אלא להורות לצוות לנטוש מיידית את המטוס.

הצוות אכן צנח מהמטוס וניצל להוציא איש צוות אחד שלא הספיק למלט עצמו והוא קיפח את חיו כשהמטוס התרסק לא רחוק מבסיס חיל האוויר האמריקאי "טולה" שבגרינלנד (בסיס שאגב שינה את שמו ויעודו ונקרא כיום: " בסיס החלל פיטופיק").  בהתרסקות על הקרח, עלו באש גם פצצות המימן אך הן לא התפוצצו (להוציא כמות קטנה של חומר נפץ תיקני שהיה בהם). חרף זאת באזור נגרם זיהום רדיו אקטיבי שהצריך אחר כך, עבודות פינוי וטיהור מורכבת, של שלגים שזוהמו בקרינה.

בתמונות: ה B-29 מונח על גחונו, זמן קצר לאחר נחיתת החרום בגרינלנד בשנת 1947. בתמונה השנייה מ 1968 שלג נגוע בקרינה גרעינית מפצצות המימן שהיו ב52 B שהתרסק, מועמס אל תוך מכלי מתכת גדולים ששינעו אותו מהאזור.