קרב מידווי ההפכפך שהוכיח שגם המזל הוא מרכיב חיוני בכל ניצחון

 

הפוסט מעט ארוך מהרגיל, אך מניח/מקווה שיעניין אתכם גם כך עד סופו

קרב מידווי הינו למעשה אחד האירועים הדרמטיים במלחמת העולם השנייה. בקרב זה נעשו שגיאות קריטיות שהעבירו לעיתים בתוך דקות, את היתרון מצד אחד לצד שכנגד ולהיפך. בקרב שארך 5 ימים (ביוני 42), גבר הצי של ארה"ב על הצי הקיסרי היפני, בפעולה ספציפית שהביאה להכרעה בתוך 5 דקות בדיוק!!! מקרב זה הצי הקיסרי היפני כבר לא התאושש ולמעשה הייתה זו נקודת המפנה במלחמה כולה, אך לא נקדים את המאוחר.

בדצמבר 41 תקפו היפנים בהפתעה מוחלטת את צי האוקיינוס השקט בפרל הארבור. ההלם בארה"ב היה מוחלט וכך נכנסה ארה"ב למלחמה כשהיא נמצאת בנחיתות כמותית ואיכותית כמעט בכל תחום מול היפנים, שהיו אז בשיא כוחם וכיבושיהם כולל כיבוש חלק מסין.

האדמירל ימאמוטו מפקד הצי הקייסרי היפני, נחשב לעילוי בהבנת וניתוח אסטרטגיה צבאית. לכך יש להוסיף את היכרותו העמוקה עם ארה"ב, משום ששימש בעבר כנספח הצבאי היפני בוושינגטון והוא אף היה בוגר אוניברסיטת הרווארד היוקרתית. ימאמוטו שכמובן ידע שנושאות המטוסים האמריקאיות לא נפגעו בתקיפת פרל הארבור משום ששהו באימונים בים בזמן התקיפה, ריכז אז מאמצים רבים לטיפול/השמדת אותן נושאות מטוסים. בדיוק בהקשר זה ימאמוטו אמר: "כל עוד נושאות המטוסים האמריקאיות שטות על המים ולא מונחות בקרקעית הים, אזי הניצחון שלנו היפנים הוא זמני."

בנוסף ימאמוטו הבין כי עליו לפעול במהירות לפני שארה"ב שצבאה בפרוץ המלחמה היה קטן יחסית (מס' 17 בגודלו בעולם), תתעשת ותתחיל לנצל את גודלה וכוחה הכלכלי התעשייתי והיצרני לטובת המלחמה. האיש הפיקח הזה ימאמוטו אמר אז כך: "הזעם האמריקאי בדרכו אלינו ואיתו יבוא גם מלאך המוות." במרכזה של התכנית שהכין ימאמוטו עמד האי מידווי, אי אסטרטגי ורב חשיבות שהוחזק ע" ארה"ב ומצוי פחות או יותר בשליש הדרך שבין הונולולו ויפן. באי זה נמצא שדה תעופה חשוב בו הוחזקו גם מפצצים אמריקאים כבדים וכן מצבורי דלק גדולים. להערכתו של ימאמוטו, כיבוש האי על ידם יאלץ את ארה"ב להגיב ותגובה כזו תוכל להתבצע רק ע"י ארבע נושאות המטוסים שעמדו לרשות הצי האמריקאי כולו ואלו, יחושו אז לאזור ויפלו למלכודת שיכין להן ימאמוטו ושם הן יושמדו.

מנגד בארה"ב, לאחר ההשפלה של פרל הרבור, מונה למפקד צי האוקיינוס השקט (למעשה למה שנותר ממנו), האדמירל צ'סטר נימיץ. הנשיא רוזוולט דחק בו שוב ושוב לבצע פעולת נקם כל שהיא שאולי תביא לשיפור מה במורל האמריקאי השפוף והפגוע שלאחר פרל הארבור. אך עוד בטרם החלה להתממש תוכניתו של האדמירל ימאמוטו, התייצבה שוב אלילת המזל לצידו. בסמוך לפפואה ניו גיני מצפון לאוסטרליה, התפתח קרב בין כח יפני שהכיל גם נושאות מטוסים, לבין שתי נושאות מטוסים אמריקאיות (הלקסינגטון והיורקטאון). מטוסי התקיפה היפנים שהמריאו מנושאות המטוסים, עטו על הנושאות האמריקאיות. הלקסינגטון נפגעה התפוצצה וטבעה והיורקטאון נפגעה קשה אך נותרה על המים.

היפנים חגגו משום שהבינו שלצי ארה"ב בפסיפי נותרו 2 נושאות מטוסים שמישות בלבד. מה שהם לא ידעו הוא שהיורקטאון הפגועה קשה הצליחה לחזור למספנה בפרל הארבור. שם קבעו המומחים שיזדקקו ל 3-6 חודשים כדי לתקנה ולהשיבה לים. אדמירל נימיץ השיב להם: "יש לכם בדיוק 3 ימים עד שאני מציא אותה שוב לקרב" וכך בדיוק קרה ולרשות הצי האמריקאי בזירת האוקיאנוס השקט עמדו שלוש נושאות מטוסים ולא שתיים כפי שסברו היפנים.

                                                   *                                           *

ג'וזף רוצ'פורט היה קצין מודיעין שהוצב בהוואי. הוא היה מוזר בהתנהגותו אך נחשב לגאון ומומחה ליפן ועסק בעיקר בפיצוח הצפנים שלהם. רוצ'פורט היה היחיד שחשד שהיפנים עומדים לתקוף ולכבוש את האי מידווי אך לא הייתה בידיו הוכחה לכך ולכן מפקדיו בוושינגטון דחו אותו ופסלו את הערכתו זו. רוצ'פורט הצליח בדרכי עורמה ושליחת תשדורות פיקטיביות, להשיג את ההוכחה לאימות חשדותיו. עם מיידע זה הוא פנה הפעם ישירות לאדמירל נימיץ והצליח לשכנעו שמידווי עומדת להיכבש. כאן החליט אדמירל נימיץ להפוך את היוצרות ולהפתיע את היפנים שהיו בטוחים שהם אלו שיפתיעו את האמריקאים. שלושת נושאות המטוסים האמריקאיות יצאו בסתר לכיוון מידווי, כשעל סיפונה של כ"א מהן נמצאו טייסת מטוסי קרב, טייסת מטוסים נושאי טורפדו לתקיפות מטרות ימיות וטייסת נוספת של מפציצי צלילה. סה"כ 72 מטוסים בכ"א משלוש הספינות.

באור ראשון של הרביעי למאי 42 החלו היפנים לתקוף בעוצמה את האי מידווי, כאמור כדי לגרום לנושאות המטוסים האמריקאיות לחוש למקום וליפול למארב יפני. מה שהיפנים לא ידעו הוא, שהאמריקאים יצאו כבר לדרכם לאי ולמעשה כבר היו בקרבתו. משלב זה התהפכו היוצרות לעיתים בתוך דקות והיתרון עבר מצד לצד. להפתעת היפנים כשהפציצו את שדה התעופה באי מידווי, הסתבר להם שבאופן פלא נעלמו ממנו כ 50 מפציצים כבדים מדגם 17 B. לא רק זאת אלא שלפתע הגיחו מפציצים אלו מעל הספינות היפניות והטילו לעברם פצצות, אך בשל גובה ההטלה הרב ותמרון חריף של הספינות, החמיצו הפצצות את מטרותיהם. בתוך דקות שוב התהפך הגלגל כשמטוסי הקרב היפניים המשובחים מדגם זירו, המריאו מארבע נושאות המטוסים שלהם, שזה עתה ניסו להפציצם מהאוויר. מטוסי הזירו הללו הסתערו וממש טבחו במפציצים האמריקאים הגדולים והאיטיים שהופלו על ידם לים.

מפקד כח נושאות המטוסים היפניות האדמירל נגומו, רתח מכעס על ניסיון ההפצצה האמריקאי המפתיע. הוא הורה לפרוק מייד ממטוסיו את כל החימוש נגד ספינות כגון פצצות טורפדו שיועדו לכח האמריקאי שהיה אמור להגיע בעתיד לאזור ותחת זאת, לחמש את המטוסים בפצצות רגילות ולתקוף שוב את האי מידווי. לא נקפה אלא שעה ומטוס סיור יפני, דיווח שהוא מזהה כח/שייטת אמריקאית בדרכה לאי מידווי וכבר קרוב למדיי לאי. שוב היפנים הוכו בהלם, שהרי הספינות האמריקאיות היו אמורות רק עכשיו להתארגן ליציאה מפרל הארבור. נגומו מפקד כח נושאות המטוסים היפניות, שוב נתן פקודה והפעם הפוכה, כלומר לעצור את חימוש המטוסים בפצצות רגילות ושוב לשוב ולחמשן בחימוש נגד ספינות.

בשבע בבוקר ביום המחרת, המריאו משתי נושאות המטוסים האמריקאיות, מטוסי תקיפה חמושים בפצצות טורפדו גדולות וכבדות כשיעדם תקיפת ארבע נושאות המטוסים היפניות. המטוסים האמריקאים חסרי הניסיון המבצעי שהיו כבדים ואיטיים ואם לא דיי בכך, מסתבר שכ 90% מפצצות טורפדו אלו, סבלו מפגם/תקלה שמנע את פיצוצן בעת המגע/הפגיעה במטרות. על המטוסים ה"בעייתיים" הללו וטייסיהם חסרי הניסיון, הסתערו מטוסי ה"זירו" היפניים שעשו בהם שמות. טייסת טורפדו אחת הושמדה כולה והיה ניצול אחד בודד! מהטייסת השנייה חזרו בשלום לנחיתה רק 4 מטוסים. כך חל שוב מהפך והניצחון היפני נראה עתה כמעט כמובטח, אלא שאז שוב התהפך הגלגל ובתוך 5 דקות ועם הרבה הרבה מזל הקרב סוף סוף הוכרע.

עכשיו הגיע תורם של מפציצי הצלילה האמריקאים מדגם "דונטלס", שהמריאו מנושאות המטוסים שלהם בניסיון לאתר את הנושאות היפניות ולתקוף אותם. חוסר הניסיון האמריקאי שוב בלט והיה בעוכריהם. המטוסים טסו ללא סדר או היגיון מבצעי כל שהוא ולכן לא הצליחו לאתר את מיקומן של נושאות המטוסים היפניות. בשלב מסוים המטוסים כבר החלו להיות קצרים בדלק וחשבו לשוב לנושאות המטוסים שלהם, אלא שאז מפקד אחת משתי הטייסות בחור בשם מקלאסקי, הבחין באופק במשהו מבריק או מנצנץ בשמש. הוא הפנה את מטוסו לאזור ואז גילה שמדובר במשחתת יפנית בודדת, תופעה לא אופיינית ולכן הניח שהיא מנסה לחבור לכוח העיקרי שאולי אולי כולל גם את נושאות המטוסים שהם לא מצליחים לאתר.

מקלאסקי ואיתו המטוסים החמושים כולם, החלו לטוס קדימה לכיוון עליו הצביע חרטומה של המשחתת היפנית ובתוך דקות, אכן מצאו המטוסים כ 10,000 רגל מתחתם, ארבע נושאות מטוסים יפניות מונחות בים. הקרב היה קצר וקטלני, מה גם שההוראות להחלפות החימושים השונים במטוסים היפניים בכל כמה דקות, גרמו לכך שסיפוני הספינות היו רווים בפצצות מסוגים שונים ודלק במעין תערובת שכל כולה מעין פצצת תבערה עצומת מימדים והתוצאה כמובן הייתה בלתי נמנעת.

בתוך 5 דקות מפציצי הצלילה מדגם "דונטלס", הצדיקו את כינויים: "איטיים איטיים אבל קטלניים" כשפגעו ב 3 נושאות מטוסים, שעלו מייד באש התפוצצו וטבעו. טייסי הזירו היפנים שטייסיהם עוד היו באופוריה בשל השמדת שתי טייסות מטוסי הטורפדו האמריקאים לפני כן על ידם, מצאו עצמם עתה בלי אפשרות נחיתה והם נאלצו להוריד את המטוסים שלהם לתוך הים. טייסת אמריקאית שלישית של מפציצי צלילה, שהמריאו מהיורקטאון, הצליחו אחר כך לפגוע ולהרוס גם את נושאת המטוסים היפנית הרביעית.

בחמשת ימי קרב מידווי, נהרגו 3,057 יפנים ו 307 אמריקאים. קרב מידווי החזיר לאומה האמריקאית את כבודה כחצי שנה לאחר הטראומה של פרל הארבור. משלב זה בלחימה החל הגלגל לנטות אט אט לטובת האמריקאים וכפי שחזה האדמירל ימאמוטו, העוצמה הכלכלית והתעשייתית של ארה"ב היא היא שהכריעה את הכף. דוגמה קלאסית ליכולת הייצור הבלתי מוגבלת של ארה"ב, ניתן למצוא בתחום נושאות המטוסים. לאחר שכלי שייט זה הוכיח את יעילותו ונחיצותו בשלבי המלחמה הראשונים ובעיקר במידווי, החליטו בארה"ב והצליחו בהמשך המלחמה להשיק בכל חודש! נושאת מטוסים חדשה/נוספת וכך מ 4 נושאות מטוסים שאיתם נכנסה ארה"ב למלחמה בפסיפי, ייצרו האמריקאים עד סוף המלחמה עוד 24 נושאות מטוסים, רבות מהן מהדגם המתקדם "אסקס", פשוט מדהים !!!

בתמונות: מפציץ הצלילה ה"דונטלס", מאלו שחיסלו את נושאות המטוסים היפניות וצילום אווירי של האי האסטרטגי מידווי (הגדול בשרשרת האיים) ששדה התעופה בו תופס את מרבית שיטחו.