הטייס שהיה מראשוני מיירטיי הלילה בגרמניה וגם גּוּזְמַאי לא קטן ועל סופו הטרגי קומי

הפצצות הלילה בגרמניה שהיו "שמורות" בד"כ לזרוע המפציצים של חיל האוויר המלכותי הבריטי, הפכו מבחינת הגרמנים לתחום הקשה הכואב והאפקטיבי ביותר בתוצאותיו במלחמה, זאת כמובן בנוסף ו/או לצד הפצצות היום, שבוצעו בד"כ ע"י האמריקאים. בשל כך הגרמנים עשו מאמץ רב, על מנת שימצאו ברשותם מטוסים שיהיו מסוגלים לבצע יירוטים ליליים. לשם כך היה על המטוס המיירט הלילי, להיות מצויד במערכת מכ"מ מוטסת.

בשנים 41-43 הגרמנים אכן כבר תפעלו שני דגמי מטוסים המוכרים כמטוסי תקיפה ו/או הפצצה, שחלק מהם הוסבו והותאמו לשרת גם "כציידי לילה", כלומר שציידו אותם במכשיר מכ"מ. בשל גודלם הפיזי ומשקלם של מכשירי המכ"מ שהיו באותם ימים בראשית דרכם, נבחרו להסבות אלו מטוסי קרב/תקיפה קיימים/ותיקים, מטוסים שהיו דו מנועיים וגדולים יחסית, כדי שיתאפשר מבחינת נפח ומשקל לקלוט בגופם את מכשיריי המכ"מ.

למי שמתעניין באילו מטוסים ספציפיים המדובר, אומר שתחילה היה זה מטוס התקיפה ה 110bf  שהותקן בו מכ"מ ובשנת 43 כבר הוחלף מטוס זה כמיירט לילה עיקרי, ע"י מטוס היונקרס 88 JU שגם הוא במקורו, היה מטוס תקיפה דו מנועי, מטוסים שבחלקם הוסבו גם כן למיירטי לילה נושאיי מכ"מ. באותה שנה אף נכנס לשירות מטוס יירוט לילי חדש (לא מוסב) והיה זה ההיינקל 219. מאחר והמאמץ למציאת פיתרון הולם ליירוט הלילי היה מקיף ובעל חשיבות עליונה, היו עוד מטוסים שניסו לסגור "פירצה" זו, מטוסים שייצרה חברת "דורניר" וחברת "פוקה-וולף".

באותה עת ממש הפציע בגרמניה מטוס הקרב הסילוני הראשון מאז ומעולם המסרשמיט 262, שהיווה ללא ספק יצירת מופת של מדעני הרייך השלישי ושבכוחו היה לשנות את תמונת הקרבות בשמי אירופה בכלל ובגרמניה בפרט. למעשה המטוס היה אמור להפוך למבצעי כשנתיים קודם לכן, אולם כאן שוב התייצבה אלילת המזל לצד בעלות הברית. תקלה שהתגלתה במנועי המטוס החדש ופורץ דרך זה, הביאה לאחור כאמור של כשנתיים, בהפיכתו למטוס מבצעי והיו אלו דווקא, השנתיים הכי קריטיות במלחמה העולמית באירופה. כך הפך המטוס למבצעי רק בשנת 44, שנה שבה למעשה כבר הסתמנה התבוסה הגרמנית הצפויה במלחמה כולה.

אם לא היה דיי בכך, בא היטלר בעוד החלטה אסטרטגית מטומטמת וקבע, שמטוסים אלו יעסקו אך ורק בתקיפת מטרות קרקע, זאת בשל דחיקת צבא גרמניה לאחור ע"י צבאות בעלות הברית ממערב והצבא האדום ממזרח. בכך סורס למעשה מטוס ייחודי זה ואיבד את מרבית יתרונותיו הגדולים שהיו אמורים לבוא לידי ביטוי בעיקר ודווקא בלוחמת אוויר ולא באוויר קרקע.

הפצצות הלילה והיום של בעלות הברית, המשיכו להחריב כל תשתית אזרחית, צבאית ותעשייתית בכל רחבי גרמניה וככל שחלף הזמן, תקיפות אלו אף גברו והתעצמו ולכן וחרף הנחייתו של היטלר, הוסכם להסב בכל זאת כמה מהמטוסים הסילוניים החדשים הללו ולהופכם לוורסיית יירוט לילי. למטרה זו נלקחו כמה מטוסי מסרשמיט 262 שיועדו להדרכה ולכן יוצרו מראש כדו מושביים. תאי הטייס האחוריים במטוסים אלו, הוסבו עבור מפעילי המכ"מ ואלו אכן הותקנו בחרטומיי המטוסים. בכך ובפעם הראשונה, הפכו מיירטי הלילה הגרמניים החדשים, לבעלי ביצועים שהיו מעל ומעבר לכל מיירטי הלילה שפעלו לפניהם. חשוב מכך, המטוסים החדשים הללו (למרות שמספרם היה נמוך), נהנו עתה גם מיתרון מהותי על פני כל מגוון מטוסי בעלות הברית הן המפציצים והן מטוסי הקרב שליוו את המפציצים גם מעל אדמת גרמניה.

דגם יירוט לילה זה אכן נכנס לפעילות מבצעית רק בחודשים נובמבר דצמבר 44, כלומר מאוחר מידי מבחינת הגרמנים, משום שגורל המלחמה כבר היה אז כאמור ברור לכול. לכן המטוס הספיק לבצע מעט יירוטי לילה באופן יחסי, מה גם שאז כבר הגרמנים סבלו ממחסור חמור הן בטייסים מיומנים והן ממחסור בדלק מטוסים, מה גם שהשמיים ממעל כבר היו אז בשליטתם המלאה של בעלות הברית.

קורט וולטר היה טייס יירוט לילי משובח. רוב היירוטים שביצע בוצעו על ידו עוד במטוסים הקודמים שאזכרתי לפני כן ושהיו כמובן משוללי מכ"מ. על כן קורט וולטר וחבריו נעזרו ביירוטי הלילה בתחנות המכ"מ הקרקעיות שהנחו וכיוונו אותם וכן נעזרו בפרוז'קטורים ששירתו את מערכי תותחי הנ"מ ולכדו באלומות האור שלהם, את מטוסי/מפציצי האויב. באופן זה, מיירטי הלילה היו מבחינים במטוסי האויב ועטים עליהם. אגב, הסיוע למיירטים מהקרקע נמשך לא אחת גם עבור מטוסים שכבר כן היו מצוידים במכ"מ, זאת משום שהמכ"מים מוטסים היו אז ראשוניים למדיי וטווח הגילוי שלהם היה קצר ומוגבל מאוד (כ 3-4 מיל).

כשהחלו וכאמור באחור רב, מטוסי המסרשמיט 262 הסילוניים לבצע יירוטי לילה, היה זה אך טבעי שגם קורט וולטר יוסב להטסת מטוס מתקדם זה. ב 12 בדצמבר 44, נערך הקרב האוויר הראשון מאז ומעולם שבו נטל חלק מטוס סילון והיה זה אכן קורט וולטר, שביצע את ההפלות הראשונות בעידן הסילון.

בין המטוסים שהפיל וולטר היו לא מעט מטוסי מוסקיטו ואף מטוסי מוסטנג (51P), שעסקו בעיקר בליווי והגנת המפציצים של בעלות הברית מעל אדמת גרמניה, מטוסים שעד להופעת המסרשמיט 262, נהנו אף מיתרון יחסי על פני המטוסים הגרמניים שבהם נתקלו. וולטר עשה חייל במלחמותיו הליליות במפציצי האויב וכשהגיע וולטר ל 33 הפלות, הוענק לו עיטור "צלב האבירים של צלב הברזל."

בסיום המלחמה נלכד וולטר ע"י הבריטים והועבר לתחקורם של קציני מודיעין בחייל האוויר המלכותי הבריטי. בדברים שסיפר וולטר לשוביו, הוא טען שלזכותו נזקפות 63 הפלות, כאשר 56 מהן, בוצעו בלילה וכל אלו הושג על ידו, במהלך 93 גיחות/משימות.

החוקרים הבריטיים הוציאו על סמך חקירותיהם, דוח מפורט על פעילותם במלחמה של כלל מטוסי המסרשמיט 262 וכן דוח נוסף, אודות תפקידו של מטוס זה בקרבות הלילה בלבד. בהצלבות מיידע שעשו הבריטים עם נתוני ההפלות שסיפק להם וולטר, הגיעו הבריטים למסקנה שהאיש בנוסף להיותו טייס מיומן ומשובח, הוא גם גוזמן לא קטן, משום שמספרי ההפלות שזקף לעצמו, היו מוגזמים ולא תאמו במלואם את רישומיהם ונתוני האבדות שנמצאו בידי הבריטים.

בין היתר הסתבר שכחודש לפני שוולטר עבר להטיס את מטוסי המסרשמיט 262, הוא זקף לזכותו גם את הפלת גיא גיבסון, אחד מגיבורי המלחמה בבריטניה ומי שהיה מפקד כנף ומפקד טייסת פורצי הסכרים, טייסת 617 הידועה. לדבריי וולטר הדבר ארע כשגיבסון הוביל 300 מפציצים לתקיפת מטרות במנשנגלאדבך וריידט. בבדיקה שבוצעה לאחר מעשה, הסתבר שמטוסו המרוסק של גיא גיבסון, נמצא בכלל בהולנד (כ 300 קילומטרים מהמקום עליו דיווח וולטר) ועוד הסתבר, שמטוס ה"מוסקיטו" שבו טס גיבסון, התרסק בשל תקלה במערכת הדלק ולא הופל כלל בקרב אוויר. אפרופו גיא גיבסון זה, לאחר מותו ספד לו ראש זרוע המפציצים ב RAF ארתור הריס (מי שהוכר בשם "הריס המפציץ") באומרו: "גיבסון היה הלוחם הגדול ביותר שהאי הזה גידל מעולם".

בתום חקירותיו (עוד במהלך שנת 45) הוחזר קורט וולטר לגרמניה והוא עבד בה במספר עבודות שונות. בתחילת שנת 49 מונה למנהל חנות לאספקת ציוד רפואי בעיר נוישטאדט שבהולשטיין. גם סופו של האיש נראה כאילו נלקח מאיזה מחזה אבסורד ולא יכולתי שלא להיזכר באותה הלצה/בדיחה המסופרת על אדם שהיה חובב אקסטרים קיצוני ומטורף. אותו אדם התערב עם חבריו שיעלה בידו לרדת/לצלוח את מפלי הניאגרה, כשהוא רכוב על גבי חבית. כשהצליח לעשות זאת בניגוד לכל הסיכויים ולצאת מכך בחיים, שב לביתו וסמוך לכניסה לביתו, החליק על קליפת בננה נחבל בראשו ומת.

נזכרתי בהלצה אבסורדית זו רק משום שב 7.3.49, מצא עצמו קורט וולטר טייס רב מעללים זה, שחייו היו נתונים לא פעם ולא פעמיים בסכנות חיים של ממש, כשהוא ישוב נינוח במכוניתו בעיר מגוריו, ממתין בסבלנות שרכבת המשא שחלפה מולו, תפנה את הצומת והוא יוכל להמשיך בדרכו. לפתע מטען של בולי עץ ענקיים שהועמסו כנראה ברישול גרמני לא אופייני על אחד מקרונות המשא, השתחרר ממקומו ובעיתוי מדהים, פגע במכוניתו של קורט וולטר, מחץ אותה וגרם למותו המיידי. כחובב הומור שחור, כאן היה עלי להתבדח כרגיל אודות הסיטואציה, אך כנראה שהקורט וולטר הזה, לא ממש עושה לי את זה.

בתמונה, מטוס הקרב הסילוני מסרשמיט 262 בוורסיה הדו מושבית ובפינה למעלה תמונתו של קורט וולטר