מפקד הארמיה שנכנע יממה בלבד, לאחר שהוענקה לו דרגת פילדמרשל

 

קרב סטלינגרד היה חסר תקדים בכל האמור לאכזריות, אומץ לב וסבל אנושי. היה זה הקרב הנורא והמדמם מכולם במלחמת העולם השנייה, קרב שב 28 השבועות שבו נמשך, נהרגו כמיליון איש ואישה. הקרב הזה היווה למעשה את המפלה אולי ההשפלה הראשונה, שחוו הגרמנים לאחר מסע הניצחונות והכיבושים שלהם ברחבי אירופה וככזה, היווה גם את נקודת המפנה בלוחמה בחזית המזרחית כולה.

בשל היקפה הגדול של הלחימה סביב ובעיר סטלינגרד ועל מנת להגיע לנושא הפוסט, נדלג על לא מעט מהלכים ונתאר תחילה את המפקדים/גנרלים בצד הרוסי. בשלב שבו הגרמנים כמעט והשלימו את כיבוש העיר סטלינגרד כשגבם של המגינים כבר ממש נשק לנהר הוולגה, שלח סטלין לעיר את אחד הגנרלים הקשוחים והאכזריים שלו הגנרל צ'ויקוב.

צ'וייקוב זה היה מקורב ונערץ על פקודיו, בעיקר משום ששהה לא מעט במחיצתם בעמדותיהם הקדמיות. הגנרל צ'וייקוב ארגן מייד את כוחותיו ביחידות קטנות כדי שינהלו את הלחימה בשטח בנוי או למעשה בשטח הרוס ובכך להוציא את העוקץ מיתרונם הגדול של הגרמנים, שכלי הנשק הכבדים שלהם נזקקו למרחבים כדי לנהל מלחמת תנועה. צ'ויקוב קרא לטקטיקה זו: "לחבק את האויב". חיבוק זה הפך למציאות ולעיתים באותו בניין ממש, בכל דירה/חדר אחר שבו, נמצאו חיילים משני הצדדים הלוחמים. פה פרחה גם תופעת הצלפים של נשים וגברים כאחד, שרבים מהם הפכו לגיבורי האומה, כמו אותו ווסילי זייצב האגדי, שחיסל לבדו כ 200 גרמנים בקרב סטלינגרד.

סגנו של סטלין ומפקד הצבא האדום גנרל ז'וקוב, הורה לגנרל צ'ויקוב להחזיק מעמד בכל מחיר בעיר, על מנת לאפשר לו לז'וקוב "לקנות" זמן יקר נוסף, כדי לסיים את הכנת תוכניתו הגדולה לכיתור הכח הגרמני במרחב סטלינגרד. ב 19 בנובמבר 42 אכן החל מבצע "אורנוס" בו יצאו כמיליון חיילים סובייטים בתנועת מלקחיים לכיתור הכוח הגרמני. ז'וקוב השועל החכם הזה, ידע היטב שאגפי הכח הגרמני מוחזקים/מאובטחים ע"י כוחות זרים בעיקר רומנים, הונגרים ואיטלקים. לאלו הייתה מוטיבציה נמוכה, רמתם המקצועית נפלה מזו של חיילי הוורמכט ואף ציודם היה נחות מזה של עמיתיהם הגרמנים.

הנחה זו של ז'קוב נמצאה כמדויקת והכיתור דרך אגפי הגרמנים, אכן הושלם והכה את גרמניה כולה בהלם. ההלם נבע מכך שהסובייטים שהוחזקו בגרמניה כתתי אדם, הצליחו בפעם הראשונה לבצע הבקעת שריון וחי"ר מפתיעה ממש בנוסח הבליץ קריג "שלנו" הגרמנים. אפילו חיל האוויר הסובייטי שכמעט הושמד בתחילת מבצע ברברוסה, הפך לפתע כעוף החול, לגורם יותר ויותר משמעותי וכבר לקח חלק פעיל בכיתור הגדול.

מנגד בראש הארמיה השישית הגרמנית שזה עתה כותרה וכללה כ 300,000 לוחמים, עמד הגנרל פרידריך פאולוס. בניגוד לגנרלים הדומיננטיים שעמדו מולו, פאולוס זה היה גנרל לא בולט במיוחד, כזה שפועל בד"כ מאחורי הקלעים ולא נמצא בקו הראשון. גם תחילת הקרב על העיר לא בוצעה ע"י כוחותיו, אלא ע"י חיל האוויר הגרמני, שפעל על פי מסורת הבליץ קריג (מלחמת הבזק) הגרמנית. 600 מפציצים הטילו 1,000 טון פצצות וגרמו בעיר להרס, חורבן ושרפות שכילו את בתי העיר שרבים מהם נבנו מעץ. בהפצצה זו נהרגו כ 40,000 סובייטים. אגב, בהפצצה זו היה גם מעין גול עצמי, משום שרחובות העיר הפכו למלאים בשברי חורבות והריסות, מה שהיקשה מאוד על תנועה והתקדמות של ציוד גרמני כבד כגון טנקים ותותחים.

נחזור לפאולוס שמוצא עצמו עתה מנותק ומכותר עם 300,000 מאנשיו כשהם מצויים תחת אש תמידית ומלאי הדלק המזון והתחמושת ממש אוזלים. הוא פנה להיטלר וביקש לאשר לו לבצע פריצה בכח החוצה להבקעת מהמצור, כאשר לעזרתו יבואו כוחות גרמניים נוספים מבחוץ, מחוץ למצור. היטלר דחה את בקשתו והורה לו בנחרצות להישאר במקומו ולהילחם, שהרי לא יעלה על הדעת לברוח מפני תתי אדם אלו. פאולוס שכאמור לא היה דעתן או עקשן, קיבל את הדין.

"לעזרתו" של היטלר ופאולוס נחלץ הרמן הרינג מפקד הלופטוואפה (ח"א הגרמני) שהבטיח להם, שמטוסיו יוכלו להעביר לארמיה הנצורה את כל צרכיה כולם, אבל מהר מאוד הסתבר שתוכניות ורהב לחוד ומציאות לחוד. מזג האוויר הקשה על הפעלת הרכבת האווירית וחיל האוויר הסובייטי שעד אז לא נספר כלל, חיבל גם הוא ברכבת האווירית וכך, הצליחו המטוסים של גרינג להעביר פחות מרבע מנפח האספקה היומית הנדרשת.

פאולוס שהבין שזמנו קצוב, גייס לעזרתו את הפילדמרשל המהולל פון מאנשטיין מאבות תורת ההבקעה המשוריינת והוא, אכן ניסה לפרוץ מדרום את הכיתור ולחבור לפאולוס, אך הכח שהיה עימו לא היה גדול מספיק ומאמץ זה ניבלם באמצע הדרך ע"י הצבא האדום. בינתיים הארמייה השישית המשיכה לגווע מרעב ומקור וכ 100,000 איש מאנשיה כבר לא היו בין החיים. פאולוס שוב שלח להיטלר מברק לתאור מצבו, אך היטלר נותר בשלו והורה לאנשיו: "תגידו לו שיישאר שם וילחם."

לרגל השנה החדשה, הסובייטים הציעו לארמיה השישית הנצורה להיכנע ובתמורה יתנו להם לצאת רגלית אך ללא הנשק הרב שהיה באמתחתם וכלל אף מטוסים טנקים ותותחים רבים. פאולוס התחנן בפני היטלר לקבל הצעה זו, אך היטלר נותר בשלו והנחה את אנשיו להשיב שוב לפאולוס: "שילחם עד הכדור האחרון. "פאולוס שוקע בייאוש משום שבזמן הנוסף שנקף, כשני שלישים מחיילי הארמיה שלו (קצת מעל כ 200,000 איש) כבר מצאו את מותם מקור, רעב והפגזות. 

ב 30 בינואר 43 יום השנה ה 10 לעליית היטלר לשלטון, שלח היטלר לפאולוס מברק ובו הודיע לו כי הוא מעלה אותו בזאת לדרגה הגבוהה ביותר בצבא גרמניה, דרגת פילדמרשל. היטלר שיער שהדבר יגביר אצל פאולוס את המוטיבציה להילחם, מה גם שפאולוס ידע שמעולם בצבא הגרמני, לא נישבה או ניכנע קצין בדרגת פילדמרשל. הרמז היה מאוד ברור. כניעה לא באה בחשבון, מאידך אתה פאולוס יכול/רשאי לתקוע לעצמך כדור בראש. פאולוס כמובן הבין מייד את המסר ולפי עדות אחד מקציניו, אמר לו פאולוס: "הוא (היטלר) רוצה שאני אתאבד, אבל אני נוצרי מאמין ואני לא אעשה זאת."

לא חלפה אלא יממה אחת מקבלת הדרגה, ופילדמרשל פואולוס ו 21 גנרלים שהיו עימו, החליטו להיכנע לצבא האדום (עוד 3-4 גנרלים שהיו בשטח עם יתרת הכוחות, נכנעו ביום יומיים אחר כך). הייתה זו מתנה בעלת חשיבות עליונה לעם ולצבא הסובייטי, אך גם לגנרל הסובייטי צ'וייקוב שהגן בחירוף נפש על העיר ושבאותו יום ממש, גם חל יום הולדתו. הפילדמרשל הטרי פאולוס ו 91,000 מחייליו שהצליחו בקושי לשרוד איך שהוא את הכיתור (כאמור מתוך ה 300,000), נכנעו והוצעדו למחנות השבי. רבים מהם היו חולים ומותשים, אך לא קיבלו שום טיפול רפואי במהלך שיביים. חלקם אף נשלחו למחנות עבודה וכך רבים מהם מתו מתשישות ומחלות. מתוך 91,000 שנפלו בשבי, רק 6,000 שבויים נותרו בחיים והוחזרו לגרמניה בין השנים 1953-55.

למעשה קרב סטלינגרד היווה את המפלה וההשפלה הראשונה שחוו הגרמנים לאחר מסע הניצחונות שלהם במרכז ומערב אירופה וכמובן שקרב זה היווה את נקודת המפנה בחזית המזרחית כולה.

לסיכום להלן כמה נתונים באשר לפאולוס ועל שעלה בגורלו בשבי ואף לאחר שהוחזר לגרמניה. במהלך השבי ובניסיון לפדות אותו, הציעו הגרמנים לסובייטים לשחרר ולהשיב לידיהם את פאולוס ובתמורה לכך, הם יחזירו לסובייטים את בנו של סטלין יעקב דז'וגשווילי, שנפל לידיהם בתחילת מבצע ברברוסה באזור סמולנסק. היה זה סטלין עצמו שדחה מכל וכל הצעה זו באומרו: "אינני מחליף *חייל בטוראי" והוסיף: "כל חיילי הצבא האדום הם בניי." 

במהלך השבי של פאולוס, הוא הצטרף לארגון שהקימו קצינים גרמניים שבויים שהתנגדו להיטלר. לאחר כשלון ניסיון ההתנקשות בהיטלר, הוצא להורג קצין בדרגת פילדמרשל בשם פון ויצלבן ולפילדמרשל רומל שנחשד כשותף גם כן לניסיון ההתנקשות,  ניתנה אפשרות בשל היותו גיבור לאומי בגרמניה, לשלוח יד בנפשו במקום שיועמד מול כיתת יורים וכך אכן עשה. שני הקצינים הבכירים הללו היו חבריו של פאולוס ובתגובה לכך ובכעסו הרב על מותם, החל פאולוס לשדר ברדיו מוסקבה שידורי תעמולה לעם הגרמני ובהם קרא להם למרוד בהיטלר. פאולוס שוחרר מהשבי בשנת 1953 והתגורר במזרח גרמניה בעיר דרזדן, כשהוא מבודד ומוקצה בשל "בגידתו" בעת השבי. הפידמרשל פרידריך פאולוס מת בשנת 1957 כשהוא בן 66.

הערה: *בנו של סטלין היה בדרגת סגן, ולמרות זאת אמר סטלין שאינו מוכן להחליף "חייל", משום שהמילה הרוסית "סולדאט" יוחסה לחייל לוחם ובכלל זה, גם לקצינים זוטרים.

בתמונות: כותרת עיתון ארץ ישראלי (כנראה "דבר") המבשר על הניצחון הגדול. אחריה שתי תמונות משולבות של חייליי הארמיה השישית שמצאו את מותם מרעב וקור. בחלקה הימני של התמונה הפילדמרשל פאולוס (בכובע קצינים) מתמסר לחיילי הצבא האדום.