מבצע רימון 20

מבצע "רימון 20", בו הפילו טייסינו 5 מטוסי וטייסי קרב רוסיים (קישורים: מיג 21, טייסים רוסיים, קרב אוויר, מצרים)

במהלך מלחמת ההתשה תקפו מטוסי חיל האוויר כמעט על בסיס יומי מטרות במצרים, כולל מטרות אסטרטגיות בעומק מצרים. בעיקר הנטל נשאו מטוסי ה"קורנס" (פנטום) שזה מקרוב הגיעו, ומטוסי "עיט" (סקייהוק). בצר להם פנו המצרים לברה"מ וביקשו ציוד נוסף ומתקדם יותר, וכן כוחות סובייטים ובכלל זה טייסות וטייסי קרב, שיגנו על שמי מצרים. בחודש ינואר 1970 אכן הגיעו הכוחות הסובייטים למצרים, ואלו כללו 3 טייסות קרב רוסיות ובהן מטוסי מיג 21. ממשלת ישראל שחששה מעימות ישיר עם מטוסים/טייסים רוסים, הורתה לכוחותינו לחדול מהפצצות העומק במצרים.

הסובייטים ראו בצמצום ההפצצות מצידנו הישג משמעותי ובעקבותיו אף קודמו סוללות טילי נ"מ סובייטיות לחזית. בתקיפות שנמשכו במרחב תעלת סואץ, איבד חיל האוויר הישראלי מספר מטוסי פנטום. בד"כ כשהוזנקו המיגים הרוסיים, הסתפקו טייסיהם בביצוע בהגנת שטח באזורי הבסיסים שלהם, אולם בהמשך ככל שגבר ביטחונם, הטייסים הרוסיים אף החלו לחפש מגע ישיר עם מטוסינו. ב-25 ביולי נעלו מטוסי מיג 21 רוסיים על מטוס סקייהוק שחזר מתקיפה במצרים ושיגרו לעברו טיל אוויר-אוויר. הטיל פגע במטוס, אך הוא הצליח לבצע נחיתת חרום בשדה התעופה "רפידים" (ביר גפגפה) שבסיני.

בצה"ל התקבלה החלטה להגיב לארוע ירוט הסקייהוק כדי להרתיע את הרוסים מלנסות ולפגוע שוב במטוסינו, על אף שכאמור דובר במעצמת-על בעלת צבא אדיר ממדים. מבצע "רימון 20" אכן יצא לדרך והוא כלל הצבת פיתיון לטייסים הרוסים, פיתיון קל שיגרום להם להזניק את מטוסיהם לעברו, כאשר בה בעת ימתינו בגובה נמוך ומבלי שיתגלו ע"י מערכות המכ"מ המצריות/רוסיות, ארבע רביעיות של מטוסינו, שהוטסו על ידי הבכירים והטובים שבטייסי הקרב הישראלים. בנבחרת משובחת זו שנבחרה בקפידה, נכללו עמוס עמיר, אשר שניר, קובי ריכטר, יפתח ספקטור, ישראל בהרב, פורמן, שלמון, אביהו בן-נון ועוד 8 טייסים אולי מוכרים פחות אך גם הם מהטובים שבטייסי הקרב שלנו.

המטוסים הרוסים אכן הוזנקו לעבר מטוסי הפיתיון שלנו שדימו גיחת צילום, הגם שבד"כ מטוסי צילום אינם חמושים. בקרב שהתפתח השתתפו כאמור 4 רביעיות של מטוסינו מול 6 רביעיות סובייטיות. במהלך הקרב הופלו 5 מטוסי מיג 21 שהוטסו על ידי טייסים רוסים. 3 טייסים רוסים נהרגו ו-2 נוספים נטשו את מטוסיהם בשלום. כבר ביום המחרת הגיע מפקד חיל האוויר הסובייטי בבהילות למצרים, והנחה את כוחותיו לשמור את האירוע המביך כסוד שמור ורגיש.

בחיל האוויר המצרי לעומת זאת, השמחה הייתה רבה בשל תוצאות הקרב ובטייסות החייל נערכו חגיגות של ממש, משום שהסובייטים התמידו לדחות בבוז את הטענות המצריות על כך שהמטוסים הסובייטיים נחותים בביצועיהם מאלו שבשירות חיל האוויר הישראלי, וכי לדעת הרוסים הסיבה היחידה לנפילת הטייסים המצרים בקרבות האוויר, היא אך ורק בשל יכולות הטיסה המוגבלות והירודות שלהם. גם בישראל לא פורסמה באופן רשמי העובדה שבקרב השתתפו והופלו לראשונה טייסים סובייטים. רק שלושה חודשים אחר כך אישרה ראש הממשלה הגב' גולדה מאיר, שבקרב האוויר השתתפו בעצם מטוסי קרב סובייטיים. בברה"מ המסר נקלט ועוד איך. לא היה לרוסים שום עניין בעימות עם ישראל שיביא לאובדן כוח אדם וציוד ולא פחות חשוב מכך, לאובדן יוקרה ומוניטין לציוד הלחימה מתוצרתם, כמו כן הם חששו שהדבר עלול להגדיל את הסיכון לעימות עתידי גם עם ארה"ב.

שנים רבות אחר כך ולאחר סיום תפקידו כמפקד חיל האוויר הישראלי, יצא אלוף מיל' אביהו בן-נון להרצות לקהילה היהודית במוסקבה. לאביהו אורגן גם ביקור בבסיס חיל האוויר הרוסי בסמוך למוסקבה. הוא התקבל בחום ע"י שני גנרלים ולאחר שהחליפו ביניהם תשורות וניהלו שיחה ארוכה, פנה אחד הגנרלים הרוסים לאביהו והזמין אותו לצאת מהמשרד החוצה ולדבר בארבע עיניים כי ציטוט: "לך תדע מי מאזין לנו כאן."

להלן תמצית השיחה שניהלו השניים:

"תגיד" שאל הרוסי, "זה נכון שהשתתפת בקרב האווירי איתנו ב 1970 וגם הפלת לנו מטוס?" "כן" השיב אביהו.

הביט בו הגנרל הרוסי ואמר: "גם אני הייתי בקרב הזה כסגן צעיר וזה היה הקרב הראשון והאחרון שלי ולא יכולנו לתחקר מה קרה בקרב, בגלל האיסור מלמעלה לדבר על הכישלון. אולי אתה יכול עכשיו לספר מה באמת הלך שם?" "עזוב," השיב לו אביהו בחיוך, "זה היה בלגן גדול, 40 מטוסים אחד בתוך השני, אי אפשר לתאר קרב כזה."

אגב, רק לאחרונה ולאחר מעל 50 שנה, התקבלה הוכחה שבקרב האמור התרסק גם מטוס רוסי שישי, זאת משום שאחד המטוסים הרוסיים שנקלע בשל הקרב למחסור בדלק, נאלץ לנחות בבסיס קרוב של חיל האוויר המצרי, שבו לא היה פקח טיסה רוסי/דובר רוסית והמטוס התרסק על מסלול הנחיתה.

בתמונה: מיג 21 רוסי