על טילי האוויר אוויר הראשונים בעולם

 

הפעם על טיל האוויר אוויר הראשון בעולם שפיתחו גאוני הרייך השלישי וגם על איך מארגנים מיגים, לצורך ניסוי ירי טיל אוויר אוויר חדש בח"א הישראלי (קישורים: טילי אוויר אוויר, מלחמת העולם השנייה, פיתוח גרמני.

כל שהלכו וגברו הפצצות מטוסי בעלות הברית על גרמניה, כך גברו מאמציהם של הגרמנים לשפר את יכולותיהם בתחום הנ"מ אך בכך לא היה די. ד"ר מקס קרמר מחברת "רוארשטאל" החל בפיתוח טיל אוויר אוויר ראשון מסוגו בעולם, שיועד להיות משוגר לעבר מפציצי בעלות הברית כשהמטוס שמשגרו, נמצא כ 2-4 ק"מ ממטרתו, כלומר מחוץ לטווחי הירי האפקטיבי של המקלעים המגנים על המפציצים.

הטיל הונע באמצעות מנוע רקטי תוצרתBMW   נוהג/נווט אל עבר מטרתו באמצעות שני סלילים של חוטי תיל דקים שנשלטו ע"י ג'וי-סטיק מהמטוס המשגר. בנוסף הטיל הכיל מרעום קירבה אקוסטי, שתדריו הותאמו לרעש מנועיהם האופייני של מפציצי ה 17 B שכבר גדשו אז את שמי גרמניה.

כך הטיל היה אמור להתפוצץ לא רק בפגיעה ישירה באחד המפציצים, אלא גם אם רק יחלוף בקרבת אחד מהם. במחצית השנייה של שנת 44 נערכו טיסות הניסוי הראשונות כשהטיל הותקן על מטוסי הסילון החדשני המסרשמיט 262, אך כניעת גרמניה גרמה לכך שנשק מתקדם ומהפכני זה, לא הספיק להגיע למבצעיות ועל כן מעולם לא סופק ללופטוואפה (ח"א הגרמני) למרות שכבר יוצרו ממנו למעלה מאלף יחידות!

 אם נחזור לרגע לשיטת הניהוג של הטיל באמצעות חוטי תיל, הרי שהרעיון החכם שעמד מאחורי שיטת ניהוג זו היה, שבכך לא ניתן יהיה לשבש אלקטרונית את הקשר שבין המטוס המשגר לטיל, ואכן שיטת ניהוג/שליטה זו שימשה שנים אחר כך, דור שלם דווקא של טילי נ.ט. כגון ה SS הצרפתי, הסאגר הרוסי, הטאו (עורב) האמריקאי ורבים נוספים.

 כדי להעצים עוד יותר את ההישג הגרמני, נבצע קפיצה נוספת בזמן ואציין שחיל אוויר מודרני ומתקדם כח"א הישראלי, קיבל רק בשנת 1964 (כלומר 20 שנה לאחר פיתוח הטיל הגרמני!) את טיל האוויר אוויר הראשון שלו מיצור מקומי. היה זה השפריר 1 מונחה החום תוצרת רפא"ל. שנתיים אחר כך (1966) הגיע ארצה טיל צרפתי גדול מאטרה 530 (בח"א כונה "יהלום") ובשל ממדיו הגדולים, מטוס מיראז' 3 ("שחק"), היה יכול לשאת טיל אחד כזה מתחת מרכז גופו/גחונו. המדובר היה בטיל מונחה מכ"מ שסבל לא אחת מ"עצמאות יתר" וקומוניקציה לא משהו בין הטיל למכ"מ. אז הנה לנו עוד סיבה שאם כבר קיבלנו צעצוע חדש, אז כדאי מאוד גם לבדוק איך הוא מתנהג ומה הוא שווה. אז מה עושים משום שצריך לשם כך, קודם כל לארגן הגעה מתוזמנת של איזה מיג או שניים. לכן הוחלט בח"א להכין פיתוי/מארב למצרים, כפי שסיפר לי על כך חברי לשירות המילואים, מיכאל הבר שהטיס את המיראז' ושיגר את הטיל באותו אירוע/ניסוי היסטורי.

 ביום 29.11.66 נשלח בכוונת מכוון מטוס פייפר של ח"א, לחצות בגובה את הגבול ולחדור כמעה לסיני. המצרים שכמובן גילו זאת והבינו שמדובר במטרה קלה (בשל מהירותה האיטית), הזניקו תחילה זוג מטוסי מיג 17 משדה התעופה באל עריש ואחר כך החליף אותם בשטח זוג נוסף, הפעם זוג מטוסי מיג 19. מטוס הפייפר חמק מהמיגים כשצלל חדות מטה וחזר לשטחנו בנגב בטיסה נמוכה דרך הוואדיות. באותו זמן כבר המתינו בגובה נמוך למיגים שני מטוסי מיראז' ("שחק") שלנו שחומשו בטילים החדשים. כשהמיגים הגיעו לאזור, סגרו מיכאל הבר ובן זוגו אילן גונן, טווח על המיגים והבר שיגר טיל מאטרה ראשון שרץ ישר ופוצץ את המיג. טיל נוסף שנורה מהמיראז' השני התברבר. תחילה נסק מעלה ואחר כך צלל מטה ופגע בקרקע. הבר שהבחין בכך מיהר לסגור טווח על המיג השני והפיל אותו בירי תותחים. כך תוכנן, בוצע, והסתיים הניסוי להוכחת יכולת הטיל החדש. הייתה זו ההפלה הראשונה מאז ומעולם ע"י טיל אוויר אוויר בח"א הישראלי (כמו גם הצרפתי). מאז עברו הרבה מים בירדן ונורו על ידינו אלפי טילי אוויר אוויר (מתוצרת צרפתית ובעיקר אמריקאית וישראלית) וכידוע ישראל הפכה למעצמה עולמית בתחום פיתוח ויצור ואף יצוא של טילי אוויר אוויר משובחים

בתמונה העליונה: טיל הרוארשטאל הגרמני המוצג כיום במוזיאון חייל האוויר האמריקאי. בתמונה התחתונה: טיל המאטרה 530 תחת גחונו של מטוס מיראז 3 (שחק)