מבצע "הפלישה" הנאצית לצפון אמריקה

 

היכולת לחזות את מזג האוויר בדיוק רב יותר, מספקת יתרון צבאי עצום בכל האמור לתכנון מבצעים ונתיבים באוויר בים ואף ביבשה ובעיקר לצורך תכנן לו"ז מדויק ומועדף, לביצוען של אותן פעילויות. במהלך מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד ברחבי אירופה, הבריטים והאמריקאים נהנו באופן עקבי מדיווחים מדויקים הרבה יותר מאלו שהיו בידיי יריביהם הגרמנים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבמרבית ימות השנה, מזג האוויר נע באופן כללי ממערב למזרח זאת, בשל "זרם הסילון" שמעל האוקיינוס האטלנטי. מכאן שלבעלות הברית היה בתחום חיזוי מזג האוויר, יתרון מהותי ומקדים על פני המיידע שנמצא בידיי הגרמנים, ואלו האחרונים ניסו לגשר על פער זה בעיקר ע"י אוניות איסוף לנתוני מזג אוויר.

חיל האוויר המלכותי הבריטי הפעיל באופן שוטף במשימות איסוף נתוני מזג אוויר, לא פחות משלוש טייסות של מטוסים גדולים/כבדים. טייסת אחת פעלה מסקוטלנד ואחת נוספת פעלה מהאיים שממערב לסקוטלנד. טייסת שלישית פעלה מדרום מערב ווילס. המשימות בוצעו כאמור ע"י מפציצים כבדים וארוכי טווח מסוג הליפקס, הדסון ומאוחר יותר גם ע"י מטוסי לנקסטר ואלו ביצעו טיסות שנמשכו עד 11.5 שעות טיסה ברציפות. כל המטוסים הללו הוסבו למשימות מזג אוויר והותקנו בהם מכשירים מטאורולוגיים שונים, כאשר עיקר פעילותם התבצעה מעל האוקיינוס האטלנטי ובעיקר בצפונו וכן גם בים הנורבגי והארקטי. על פי דיווחי מטוסים אלו למשל, הוחלט בזמנו גם על הדחייה בת 24 שעות בפלישה הגדולה לחופי נורמנדי. לא אחת ובשל כניסת המטוסים לתוך סופות חזקות ומזגי אוויר קיצוניים, אבדו מטוסים אלו על אנשיהם. באחת הטייסות (טייסת 518) אבדו רק במהלך שנת 44, עשרה מטוסים על צוותיהם!!! ארה"ב ובריטניה עשו שימוש לאיסוף נתוני מזג האוויר, גם באמצעות ספינות שנפרסו באטלנטי וגם באוקיינוס השקט, שבהם נפרשו 20 פריגטות אמריקאיות שעסקו במטלה זו.

הגרמנים מן הצד השני, התקשו מאוד באיסוף הנתונים הללו בהעדר בסיסי קבע/קרקע ממערב לאירופה (ובשל השפעת "זרם הסילון" כמופיע בתחילת פוסט זה). לאור זאת בקיץ 40 החלו הגרמנים להשתמש בארבע אוניות מזג אוויר, אך בתוך כארבע חודשים, שלוש מהן הותקפו וצללו למעמקי הים. בשלב זה החלו הגרמנים להשתמש למשימה זו בספינות דייג *לכאורה תמימות, שהיו יוצאות להפלגות שנמשכו כחודש לערך, הפלגות שבמהלכן שידרו הספינות הביתה את הנתונים בעזרת מכשיר ה"אניגמה" המוצפן. עוד קודם שפוצח מכשיר האניגמה, עצם ביצוע השידור המוצפן מספינות הדייג/מזג האוויר, אפשרה לבריטים לבצע עליהן איכון ולאתר את מיקומן של הספינות הללו.

הגרמנים לא יכלו להקים תחנות יבשתיות ("תחנות יבשות") לאיסוף נתוני מזג האוויר ממערב לאירופה, משום שכמעט כל האיים הגדולים והאסטרטגיים באזורים אלו, לא נשלטו על ידם, איים כגון: גרינלנד, איסלנד וכמובן בריטניה. באי הדובים שמצפון לנורבגיה, הקימו הגרמנים תחנת איסוף שמיקומה היה קריטי במעקב וניסיונות התקיפה על שיירות האספקה הארקטיות לברה"מ ועל כן, חיל הים המלכותי הבריטי תקף והשמיד תחנה זה. מעט צפונית מאי הדובים, באי הגדול "סבאלברד", הקימו הגרמנים מספר תחנות מאוישות ואוטומאטיות לאיסוף נתוני מזג אוויר. אחת מתחנות אלו המשיכה לעבוד עד ספטמבר 45, כלומר אף לאחר תום המלחמה.

כדי לשפר את מצבם בתחום זה בעיקר באטלנטי, החליטו הגרמנים להרחיק לכת ולהציב תחנה אוטומטית בלא פחות מאשר בקנדה, מיקום שאמור היה אמור לתת להם יתרון או מקדמה חשובה על פני התחנות שנמצאו ברשותם באירופה. ביום ה 18 בספטמבר 1943, יצאה הצוללת הגרמנית 537 U בפיקודו של קפיטן פטר שרווה, מנמל קיל. הצוללת נשאה עימה תחנה מטאורולוגית אוטומטית שכונתה בשם "קורט" שמרביתה פותחה ע"י חב' "סימנס." להפלגה הצטרפו גם שני מטאורולוגים אזרחיים. תחנת "קורט" תוכננה לשדר נתונים בכל 3 שעות ובסה"כ לפעול על המצברים שבה, במשך חצי שנה. הצוללת537 U נקלעה בדרכה לסערה קשה שגרמה לה נזקים כגון איבוד התותח שעל הסיפון ולדליפות מים בגוף הצוללת. חמור מכך, נזקי הסערה מנעו מהצוללת את יכולת הצלילה שלה ובכך, הפכה בהמשך דרכה לחשופה ופגיעה בעיקר ע"י מטוסי בעלות הברית.

למרות זאת, הצליחה הצוללת להגיע לקצה הצפוני מזרחי של חצי האי "לברדור", טריטוריה שרק בשנת 1949 הוכרה רשמית כטריטוריה קנדית, אך מקום נידח ולא מאוכלס זה, אמור היה לסייע באי חשיפתה של התחנה לאחר התקנתה והשארתה בשטח. שני המטאורולוגים האזרחיים בעזרת 10 מלחים, התקינו את התחנה שזהותה הוסוותה ע"י פסולת אמריקאית כביכול (כגון עטיפות של חפיסות סיגריות וכד'). שאר צוות הצוללת אבטח את אזור הנחיתה בחוף וחלקו האחר עסק בתיקון הנזקים שגרמה הסופה לצוללת. 28 שעות לאחר הנחיתה ולאחר שהתחנה החלה לפעול ואף נזקי הסופה תוקנו, עזבה הצוללת הגרמנית 537 U את המקום. למרות שהצוללת הותקפה בדרכה מס' פעמים מהאוויר, היא הצליחה הגיעה בשלום לנמל "בוליראן" בצרפת. כשנה אחר כך הוטבעה צוללת זו ע"י צוללת אמריקאית.

תחנת "קורט" הוציאה את ימיה בשקט ובשלווה ורק שנים רבות אחר כך ורק לאחר שאחד ממהנדסי חב' "סימנס", החליט משום מה לכתוב את ההיסטוריה של החברה, רק אז נחשף למערב סיפורה של תחנת "קורט" ומשרד ההגנה הקנדי איתר אותה בשטח רק בשנת 1981. כיום תחנת "קורט" מוצגת במוזיאון המלחמה הקנדי שבאוטווה.

אגב, שנה אחר כך בשנת 44 יצאה צוללת נוספת שנשאה גם היא מערכת דומה שיועדה גם כן לצפון אמריקה, אך הצוללת לא הגיעה ליעדה משום שהותקפה ע"י מטוסים בריטיים והיא ירדה למצולות על ציוותה כשבבטנה גם תחנת החיזוי המטאורולוגית. מבצע הצבת תחנת "קורט" בחופי קנדה, כונה מאז בצדק אך גם בקורטוב של הומור: "הפלישה הנאצית לצפון אמריקה."

*ספינות דייג לכאורה תמימות – בדיוק כפי שנהגה ברה"מ בזמנו ואחר כך גם רוסיה, עם אוניות הביון שלהם שהוסבו כאוניות דייג כביכול.

בתמונות: הצוללת 537U שנחתה בחוף הקנדי. בתמונה השנייה התחנה המטאורולוגית "קורט" בשטח בו הוצבה ובחלקה הימני של התמונה, כך מוצגת התחנה כיום במוזיאון המלחמה בקנדה.