כשחיילי ארה"ב לחמו כתף אל כתף עם חיילי וורמאכט

 

הפעם פוסט קצר על העובדה שבכותרת הפוסט, נתון שלא ממש מוכר לרבים מאיתנו. להלן סיפור המעשה. טירת איטר נבנתה במאה ה-13 בטירול שבאוסטריה. לאחר ה"אנשלוס" (סיפוח אוסטריה לגרמניה), שכרה ממשלת גרמניה את הטירה ובהוראת היינריך הימלר, הוסבה הטירה לכלא שיועד מראש לאסירים מיוחסים כגון ראשי ממשלת צרפת בעבר ומפקדי צבא צרפת שלפני המלחמה. הכלואים נהנו מתנאים נוחים למדיי, למרות שהטירה הוגדרה כמחנה מישנה/מסונף למחנה הריכוז "דכאו."

בין העצורים בטירה נמצאו שני ראשי ממשלה בעבר (דלאדייר ופול רנו), שני רמטכ"לי צבא צרפת (גמלין ו ווייגנד), אחד הטניסאים הבכירים בעולם בשם בורוטרה, מנהיג הימין, מנהיג האיגוד המקצועי ועוד מגוון של פקידי ממשל בכירים וקציני צבא בכירים. לקראת סוף המלחמה נכלאה שם גם חברת ההתנגדות מארי אגנס, מי שהייתה אחותו של הגנרל שארל דה גול. האסירים נהנו כאמור שם מתנאים יותר מסבירים. אפילו את עבודות האחזקה למיניהן בטירה, לא ביצעו האסירים בה אלא אלו בוצעו ע"י אסירים מזרח אירופאים שהובאו לשם כך ממחנה "דכאו." על שמירת האסירים המיוחסים הללו, הופקד כוח מיחידות גולגולות המוות שהשתייכו לאס אס והתמחו בניהול מחנות המוות ובכך, גם הפכו לאחראיות ישירות לביצועו של הפתרון הסופי.

ב-30 לחודש אפריל 1945 בשעות אחה"צ, ירה אדולף היטלר בראשו ועל פי ממצאים/עדויות שונות, על מנת להבטיח לעצמו מוות מהיר, הוא אף בלע/נשך באותו הזמן קפסולת ציאניד. למרות שבכך המלחמה באירופה עדיין לא הסתיימה לגמרי, לכל היה ברור שבתוך יממות ספורות, הרייך השלישי ייכנע ויתמסר לברה"מ ולבעלות הברית. באותן שעות כוחות גרמניים רבים החלו בבריחה מערבה, במטרה ליפול לידיהן של בנות הברית ולא ליפול לידיים רוסיות. ארבעה ימים אחר כך, גם חיילי גולגולות המוות ששמרו על אסירי טירת איטר, החליטו לנוס על נפשם. האסירים שנותרו ללא שמירה/פיקוח בטירה, חששו מאוד שכח אס אס אחר שלא היה מוכן לכניעה, יגיע לטירה ובאותה הזדמנות של שלהי המלחמה, יחסל כח זה את האסירים שבה. אחד האסירים בטירה שמצא אופניים בחצר, רכב עליהם לעיר הסמוכה להזעיק עזרה, שכן כח אמריקאי ראשוני כבר נמצא בה.

אותו אסיר שרכב לעיר, חזר לטירה כשלצידו טנק שרמן אחד, 18 חיילים אמריקאים ועוד...10 חייליי וורמכט גרמנים שהבינו שבתוך שעות ימסרו ממילא את נישקם, הסכימו/החליטו לסייע לכח האמריקאי בהגנה על הטירה, במה שהפך בתוך יום לאחד הקרבות האחרונים באירופה במלחמה. בשעות הלילה אכן הגיע כוח אס אס גדול יחסית בהשוואה לכח המגן. למגינים על הטירה הצטרפו גם חלק מהאסירים שצוידו בחופזה בנשק וכך הצליחו המגינים האמריקאים, הגרמנים ומעט הצרפתים, להדוף את חייליי ה אס אס התוקפים עד שלמחרת ה 5 במאי, כבר הגיע כח אמריקאי משמעותי יותר מגדוד הרגלים 142 והכריע את הקרב. אז הנה לנו הקרב היחיד בכל מלחמת העולם השנייה, שבו חיילים אמריקאים וחייליי וורמאכט, נלחמו זה לצד זה כנגד חיילי אס אס.

באשר לטירת איטר, זו נרכשה אחרי המלחמה והטירה הפכה למלון יוקרה. כיום הטירה נמצאת בבעלות פרטית ואינה פתוחה לקהל הרחב

בתמונה: המבנה המרשים של טירת איטר.