החבר היקר ("שר אמי") שהציל את הגדוד האבוד במלחמת העולמית הראשונה

 

בשנת 1917 כשארה"ב נכנסה למלחמה העולמית הראשונה, שירת בצבאה "חיל האותות" שתחת אחריותו נמצא כל נושא הקשר התקשורת והפיתוח העתידי בתחום זה. באותם ימים וכצורך מבצעי, החל מתפתח תחום התעופה הצבאית (עוד בטרם הייתה קיימת זרוע אוויר עצמאית). מהר מאוד הסתבר ש"חיל האותות" לא מצליח בתחום הקשר האווירי, להדביק את ההתפתחות המהירה של הפעילות האווירית, פעילות שהוכפפה לשירות האוויר של צבא ארה"ב, גוף שהפך אחר כך את שמו לח"א של ארה"ב (USAF). אז אומנם נישאר בתחום החביב עלי קרי תעופה, אך הפעם נעסוק דווקא בבעל חיים תעופתי או ליתר דיוק בבעל כנף.

כח המשלוח של צבא ארה"ב שהכיל 1.2 מיליון חיילים, נטל בחודשים ספטמבר נובמבר 1918, חלק במתקפת "מז-ארגון", מערכה עיקרית גדולה וקטלנית בסדר גודל כמוה לא חוותה ארה"ב מעולם ושבמהלכה נפלו כ 26,000 חיילים ונפצעו כ 95,000. במתקפה זו שהביאה באופן ישיר להכרעת גרמניה, השתתף גם "חיל האותות" של ארה"ב. כח זה בראשותו של מייג'ור צ'ארלס וייט ויטלסי, נלכד על כ 550 מאנשיו בשקע למרגלות גבעה מאחורי קווי האויב. הכוח המבודד נותר  ללא מזון ותחמושת ואם לא די בכך, בנוסף לגרמנים שכיתרו אותם גם כוחות אמריקאים שטעו בזיהויים והמטירו עליהם אש עזה.

בצר להם מייג'ור ויטלסי החל לשלוח שליחים/חיילים שינסו לחבור לכוחותיהם מאחור ויביאו להצלת הכח הנצור שכבר קיבל את השם: "הגדוד האבוד", אולם שליחים אלו נקטלו ע"י האויב הגרמני. בשלב זה החלו אנשי "חיל האותות" לעשות את הדבר היחיד שנותר בידיהם לעשות ובו היו מיומנים וזה שימוש ביוני דואר להעברת מיידע חשוב/חיוני. שני ניסיונות ראשונים לשלח יונים עם הודעות וקריאות S.O.S כשלו, כאשר הגרמנים הצליחה לפגוע ולהפיל ארצה את היונים.

איגוד מגדלי היונים בבריטניה הספיק להעביר לאנשי "חיל האותות" עוד בטרם אותו קרב גדול ב"מז-ארגון", יונה בעצם יוון זכר שקיבל את השם "שר אמי" (בצרפתית: חבר יקר). היון עבר אימונים בשטח שלימדו אותו להעביר ידיעות אל צריח שנמצא במפקדת דיוויזיה 77. אל הרגל הימנית של "שר אמי" הוצמדה הודעה שנכתבה על נייר בצל וזה היה תוכנה: "אנחנו בדרך המקבילה ל-276.4. הארטילריה שלנו עצמנו יורה ישירות עלינו. למען השם, תעצרו את זה." "שר אמי" הצליח להגיע ליעדו, האש ה"ידידותית" אכן חדלה, אם כי מהכח שכלל כ 550 חיילים, בתחילת המערכה, נותרו רק 194 חיילים חיים, שהיו חייבים עתה את חייהם ל"שר אמי."

באשר ל"שר אמי" עצמו, הרי שבתום המשימה הוא ניסה לחזור בטיסה/מעוף לכח הנצור. הגרמנים שהבחינו בו פתחו לעברו באש, פגעו בו והפילו אותו ארצה, אך לאחר זמן קצר "שר אמי" הצליח להתאושש להמריא שוב ולחזור אל מטה הדיוויזיה שהיה ממוקם במרחק של כ 40 ק"מ מהמקום שבו הוא נורה. כשהגיע הסתבר שהוא נורה בחזה, איבד עיין אחת ורגלו הימנית הייתה תלויה על פיסת עור בלבד.

"שר אמי" טופל בנאמנות ע"י אנשי הרפואה של הדיוויזיה. כשהתאושש דיו, הוחלט לשולחו באוניה של צי ארה"ב, כשהגנרל ג'ון ג'יי פרשינג המפורסם בכבודו ובעצמו, הגיע לטקס כדי להיפרד ממנו ולחלוק לו כבוד. "שר אמי" הפך לסמל ולמופת בתרבות הפטריוטית האמריקאית וכל תלמיד בבתי הספר בשנות ה 20/30 בארה"ב, הכיר היטב את מעלליו בדיוק כמו גיבורי מלחמה אנושיים. ל"שר אמי" הוענקה מדליית "צלב המלחמה" על שירותו ההרואי  (סה"כ העביר 12 מסרים חשובים). בשנת 31 הוא צורף להיכל התהילה של יוני הדואר ואף קיבל מדליית זהב מארגון חובבי היונים בארה"ב. אם לא די בכך ולאחר שנים רבות (2019), בטקס שנערך בגבעת הקפיטול, הוענק ל"שר אמי" מדליית האומץ של בעלי חיים במלחמה ושלום.

"שר אמי" נפטר ביוני 1919, גופתו פוחלצה והיא מוצגת גם כיום במוזיאון סמיתסוניאן המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע.

בתמונה: "שר אמי" קטועת הרגל במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית.