מבצע "הלמות תופים" שתפס את ארה"ב בלתי ערוכה למלחמה

 

 

ניפרד עתה (זמנית כמובן) מהתחום האווירי/תעופתי החביב עליי ונחל היום במקבץ של כמה פוסטים שבועיים, העוסקים דווקא בים וספציפית בצוללות. את המקבץ הימי הזה נסיים (בעוד כחודש וחצי) עם סיפורה של הצוללת האיטלקית "שירה" שבאה לתקוף את נמל חיפה ונותרה בקרקעית המפרץ עד עצם היום הזה.

מפרוץ מלחמת העולם ועד להצטרפות ארה"ב למלחמה ב 7 לדצמבר 41, ניסה חיל הים הגרמני ה"קריגסמרינה", לחנוק ולהכניע את בריטניה באמצעות סגר ימי. בעיקר נטל זה נשאו "להקות הזאבים" אותן צוללות שפעלו בקבוצות תקיפה במסגרת המערכה באוקיינוס האטלנטי והם אכן הילכו אימים על אוניות הסוחר ואוניות הליווי שלהן שניסו לתספק את האי הבריטי. מפקד הצי הגרמני האדמירל דניץ, פנה להיטלר והביע את ביטחונו שאם הוא יאשר לו להצטייד בכ 300 צוללות, הוא יוכל בוודאות לחנוק את בריטניה ולגרום לה להיכנע. היטלר התמהמה בקבלת בקשתו זו וכך נותר דניץ בתחילת המלחמה רק עם כשישית מכמות הצוללות שביקש, אך גם כך הצליחו צוללות אלו לגרום לנזקים עצומים בעיקר לספינות סוחר/מטען. ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רציל עצמו, כתב לאחר המלחמה בזיכרונותיו, שאם היה דבר אחד ממנו אכן פחד במהלך המלחמה, הרי שהיו אלו הצוללות הגרמניות ועוד הוסיף, שאם הגרמנים היו מודעים טוב יותר ליכולותיהם של הצוללות ומיטיבים להפעילן, היה לדעתו בכוחם אז, להכריע את בריטניה.

נשוב עתה לשלב של טרום כניסת ארה"ב למלחמה, כשבעיקר הנטל של הגנת ספינות הסוחר, נשא הצי המלכותי הבריטי ובסיוע מדינות חבר העמים ובעיקר קנדה. בשל אותה ניטרליות, צי ארה"ב לא היה שותף ללחימה, אך סייע ככל הניתן לבריטניה. בין היתר בהמשך לחוק "השאל החקר", סיפקה ארה"ב לבריטניה לא פחות מ 50 משחתות ישנות. בנוסף הצי של ארה"ב החל מלווה ומגן על אוניות סוחר במרחב ימי גדול שבין ארה"ב ועד קרבת בריטניה, אזור שהוגדר על ידם: "אזור הגנה פאן אמריקני." היה זה אך ברור שההתנגשות בין הצוללות הגרמניות וצי ארה"ב תגיע בהקדם ולכן, גם הגרמנים החלו רוקמים תוכניות שונות באשר לארה"ב.

מפקד הצי הגרמני האדמירל דניץ (מי שכיהן כמחליפו של היטלר לאחר התאבדותו למשך כשבוע עד לכניעה), שכאמור העריך שארה"ב תישאב למלחמה, תכנן לשלוח צוללות לחופים המזרחיים של ארה"ב משום שלתפיסתו שהוכחה כנכונה, האמריקאים אינם ערוכים לכך ובאזור קיימות נקודות תורפה לרוב. כך נרקם מבצע "הלמות תופים." שבו משום שמרבית הצוללות הגרמניות (מדגם  ( VII היו מוגבלות בטווח, הוטל ביצוע המבצע על הצוללות הגדולות וארוכות הטווח מדגם IX. האדמירל דניץ רצה להוציא למבצע את כל 11 הצוללות מדגם זה שהיו ברשותם, אך היטלר התנגד לכך ואישר הקצאת 5 צוללות בלבד מדגם זה.

ב 18 בדצמבר 41 יצאו הצוללות מנמל לורין שבברטאן (צרפת), ממש כעשרה ימים בלבד לאחר מתקפת פרל הארבור והצטרפות ארה"ב למלחמה העולמית. לגרמנים לא היה חומר מודיעיני אודות החוף המזרחי בארה"ב, וכך מפקדי הצוללות צוידו בספרוני תיירים שכללו גם מפה קטנה מתקפלת. בפועל הצוללות הגרמניות לא נאלצו להשקיע מאמצים באיתור ספינות האויב (בעיקר מיכליות נפט/דלק), משום שאלו נמצאו באזור במסות גדולות ובהעדר איום/סיכון מצד הצי האמריקאי, הרשו לעצמן הצוללות הגרמניות אפילו לשהות לא מעט מעל פני המים.

כאן החלה במפקדת הצי של ארה"ב שרשרת טעויות קשות, החלטות שגויות ואף מביכות, שהקלו עד מאוד על הצוללות הגרמניות לבצע את זממם ובהצלחה עצומה. להלן כמה מטעויות/שגיאות אלו:

·      עוד כשהיו הצוללות בדרכן מערבה, המודיעין הבריטי קלט דיווח שלהן למפקדה בברלין והבריטים מיהרו להעביר אזהרה לצי של ארה"ב על חשדם שהצוללות נעות לעברם. המיידע אומנם הגיע גם לידיו של מפקד הצי של ארה"ב האדמירל קינג, אך דבר לא נעשה עם מיידע זה.

·      הצי האמריקאי שרק ימים ספורים קודם לכן הוכה קשות בפרל הארבור, נאלץ לפצל עתה את כוחותיו הנותרים בין האוקיינוס האטלנטי לבין האוקיינוס השקט וזאת כאמור כאשר הכל היו שרויים בהלם מהתקיפה היפנית ובכלל ניתן היה לומר שלרשות ארה"ב עמד צבא קטן יחסית (הצבא ה 17 בגודלו בעולם) והמדינה לא הייתה ערוכה ונכונה למערכה מסוג זה.

·      חמור מכך, האמריקאים משום מה סרבו ללמוד מניסיונם של הבריטים והקנדים בשנתיים וחצי של לחימה ובעיקר סרבו משום מה ללמוד מניסיונם בתחום הלחימה בצוללות. האמריקאים זלזלו בתוצאות הגנת/ליווי אוניות האספקה שביצע חיל הים הקנדי ופסלו לחלוטין את שיטת הלוחמה שלהם. בין היתר סרבו האמריקאים להשיט שיירות, טעות קשה שעשו הבריטים בתחילת המלחמה. הם התעלמו מהמלצה בריטית אחרת שהמליצה בפניהם לדאוג להאפלה בערי החוף (כמו ניו יורק) ולכבות את אורות כל מגדליי הניווט הימי. כדי להבין את האבסורד שבהתנהלות האמריקאית, די אם אומר שהאמריקאים הסבירו את אי האפלת ערי החוף, בכך שלא רצו לפגוע בתיירות בערים אלו.

·      המלצה בריטית נוספת וחשובה ביותר, הייתה שיש להטיס מטוסי סיור הלוך וחזור לאורך החוף המזרחי. המלצה זו נועדה ומניסיון בריטי מוכח, לאלץ את הצוללות הגרמניות להישאר/להסתתר מתחת למים, אך האמריקאים התעלמו גם מהמלצה זו.

·      כולנו מודעים ליכולות הפיתוח והיצור וכח האדם של ארה"ב, יכולות כמעט אין סופיות, אשר גם הכריעו בסופו של דבר את המלחמה. אולם  בפתיחת המלחמה ובמהלך מבצע "הלמות תופים", המצב היה שונה בתכלית ולא אחת היה אפילו על גבול המביך. באותה תקופה בימי המלחמה הראשונים, לרשות הצי האמריקאי עמדו ספינות ישנות כמעט עתיקות, חלקן עשויות עץ ושרק בודדות מהן יכלו לנהל איך שהוא לוחמה בצוללות. בצר להם נאלצו בצי אפילו להסב כמה יאכטות. גם מטוסי הימייה היו ישנים/מוגבלים ונמצאו בסד"כ מצומצם. עוד קוריוז אולי אופייני ל"קרחנה" של אותם ימים, הוא אירוע שבו שתי ספינות אמריקאיות ניהלו מרדף ארוך אחרי "צוללת גרמנית" והטילו לעברה לא מעט פצצות עומק, עד שהסתבר להם שהמדובר בכלל בלווייתן.

למרות שנתיים וחצי של ניסיון רב ערך שצברו הבריטים במלחמה, כאמור מפקדי הצי האמריקני לא סמכו על הטקטיקות שפיתחו הבריטים וכשלו בכל מאמציהם שלהם לצוד את הצוללות. כישלון אמריקאי זה בולט עוד יותר, משום שבחלק לא מבוטל של הזמן, פעלו צוללת הגרמניות במים רדודים, שבהם לא הייתה להן יכולת לצלול, שלא לדבר על חמיקה מפצצות עומק. למרות זאת, לא הצליחו האמריקאים לפגוע בהן.

מנגד, ההצלחה הגרמנית הייתה פנומנאלית ובשל כך הגרמנים העניקו לתקופה ההיא את השם: "זמן האושר." במהלך החודשים ינואר, פברואר ומרץ בלבד, הטביעו הצוללות הגרמניות לא פחות מ 172 אוניות בנפח/תפוסה כולל של כמעט מיליון טון. אגב, דעת הקהל האמריקאית החלה רועשת וגועשת בשל מספרי האוניות שטבעו ואלפי המלחים שנהגו מיידי אותן צוללות. דווקא פה היו האמריקאים מהירים ונחרצים למדיי. לציבור הוסבר שנאסר עליו לדבר ו/או לעסוק בנושא, משום מהדבר יכול לעזור לאויב.

לאור הצלחת חמשת הצוללות, הוחלט בגרמניה לשלב במבצע צוללות נוספות, חלקן איטלקיות וחלקן גרמניות אך בעלות טווח קצר יותר. על מנת להתגבר על מגבלה זו, צורפו אליהם גם צוללות תדלוק שנקראו ע"י הצוותים "פרות חולבות". יוזמה זו אפשרה לצוללות אפילו להרחיב את שטחי פעולתם ובכלל זה דרומה עד לאזור הקריבי.

סה"כ נטלו חלק לאורך כל המבצע 20 צוללות, כאשר הכח הגדול ביותר שפעל יחד/בו זמנית במבצע הכיל 8 צוללות. רק ב 14 לאפריל הצליחו האמריקאים סוף סוף להטביע צוללת גרמנית ראשונה. אולם באמריקה כמו באמריקה החלו לייצר ובכמויות עצומות, את כל מגוון אמצעי לחימה ובהם אוניות כולל כאלו המיועדות ללחימה בצוללות. בין היתר הוקם בית ספר צבאי לאימון בסוג לוחמה זה, וגם זרוע האוויר של הצי, החלה לגדול ולקבל לידיה מטוסים בעליי יכולות משופרות. כך הגרמנים החלו נתקלים יותר ויותר בקשיים והתנגדות ובאוגוסט 42 האדמירל דניץ, הורה לצוללות לחזור הביתה בעיקר כדי לסייע בלוחמה נגד שיירות האספקה לברה"מ בים הצפוני.

כאמור, היה זה מבצע מרשים ורב תעוזה מצד הגרמנים שניצלו היטב את אי המוכנות האמריקאית ואת הלם פרל הארבור שבו היו נתונים. גם כיום רבים רואים בתוצאות מבצע "הלמות תופים" את אחת מהמפלות הגדולות שנחל הצי של ארה"ב (כמובן שבראש רשימה זו ניצבת ביטחה חרפת פרל הארבור). אגב, באשר למפקד הצי הגרמני האדמירל קרל דניץ, הוא כיהן בסוף המלחמה במשך שבוע בלבד כמחליפו של היטלר לאחר שזה התאבד ודניץ היה גם זה שחתם על כתב הכניעה של גרמניה וסופו של הרייך השלישי.

בתמונה: אחת מהצוללות הגרמניות לטווח ארוך מדגם IX