התקיפה הגרמנית על נמל "סקפה פלו" הבריטי, שאף צ'רצ'יל הגדירה כנועזת ומתוחכמת

בהמשך לסדרת הפוסטים אודות צוללות בולטות במלחמת העולם השנייה, השבוע נעסוק בעלילותיה של הצוללת הגרמנית 47 U בפיקודו של גינתר פרין ובצמד המילים "סקפה פלו", שהיה מוכר לכל קצין ששירת ב  Kriegsmarine קרי, בזרוע הים של גרמניה הנאצית. עבור הגרמנים סימל שם זה חרפה גדולה שבה, לאחר כניעת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, רוכז צי המלחמה הקיסרי הגרמני הכנוע שכלל 74 ספינות, בנמל בריטי גדול ומרכזי מול חופי סקוטלנד ששמו "סקפה פלו". היה זה נמל מרכזי/עיקרי של הצי המלכותי הבריטי.

הספינות הגרמניות שכאמור רוכזו בנמל זה, המתינו שם לתוצאות שיחות וורסאי, שם דנו גם בגורלן. ביוני 1919, ניצל הקצין הגרמני הבכיר במקום את ההמתנה לתוצאות שיחות וורסאי ואת העובדה שמרבית הספינות הבריטיות יצאו לים והוא פקד על חייליו להטביע את הספינות הגרמניות בנמל, על מנת שלא יועברו בעתיד לידיים בריטיות. 51 ספינות אכן הוטבעו ובפעולה זו ובניסיון הבריטי למונעה או לצמצמה, מצאו את מותם 9 חיילים, שהיו למעשה גם החללים האחרונים של מלחמה העולם הראשונה.

במלחמת העולם השנייה, עדיין בסיס זה היה מרכזי שכן ממנו, התאפשרה גישה קצרה ומהירה הן לאוקיינוס האטלנטי והן לים הצפוני ולנמליי גרמניה, אולם בניגוד למלחמה הראשונה, הפעם (בשנת 39), כבר נוספו לבריטים נמלים מבצעיים גדולים נוספים כגון רוזית, פורטסמות, פלימות, וליברפול. ההגעה לא כל שכן החדירה לנמל/מעגן "סקפה פלו" ע"י צוללת, חייבה את התוקפים לניווט זהיר ואיטי כשהצוללת מעל המים בשל עומק רדוד ולא מספיק וכך, הסבירות לגילוייה היה כמעט וודאי. בנוסף לכך טיבעו הבריטים בכניסות לנמל ספינות ישנות שהותירו ביניהם מעבר צר של כ 30 מטרים בלבד. זאת ועוד, בכניסות לנמל נמתחו במים רשתות פלדה נגד צוללות ואף פוזרו במים מוקשים ימיים. לשון אחר, לכל היה ברור שניסיון תקיפת הנמל שקול כמעט לפעולת התאבדות, בדיוק כפי שקרה לשתי צוללות גרמניות שניסו לפני סוף מלחמת העולם הראשונה לחדור ל"סקפה פלו" ושתיהן הוטבעו עוד בטרם עלה בידם לחדור פנימה. 

בתחילת מלחמת העולם השנייה הייתה זו הצוללת הגרמנית 47 U בפיקודו של גינתר פרין, שהייתה הראשונה בפועל הטביע ספינת אויב. למען הדיוק ההיסטורי, ביום פרוץ המלחמה הטביעה בטעות צוללת גרמנית אחרת את האוניה האזרחית הגדולה Athenia וזאת בניגוד מוחלט לפקודות הישירות של היטלר. לכן הטבעה זו אינה "נספרת/נחשבת" במניין הכללי ולצוללת 47 U ניתנה/נשמרה זכות ההטבעה הראשונה. 

בסוף סיורה המבצעי הראשון של צוללת זו, היא חזרה למעגן הבית שלה בגרמניה. מפקדה גינתר פרין נקרא בדחיפות אל מפקד זרוע הצוללות האדמירל דניץ (מי שהפך בהמשך למפקד ח"י הגרמני). גינתר פרין קיבל ממפקדו משימה סודית ורבת סיכון, שאמורה הייתה באם תצלח, לנקום את אותה חרפה מהמלחמה הגדולה הראשונה, כלומר לחדור לנמל "סקפה פלו" והשמיד בו ספינות גדולות כסיירות/אוניות מערכה ו/או אף נושאת מטוסים. למבצע ייחודי זה צוידה הצוללת בטילי טורפדו מונעי חשמל, מאלו השקטים יותר ושאינם מותירים אחריהם במים שובל בועות אוויר. כמו כן ומחשש שתיפול בידי האויב, נוקתה הצוללת מכל ניירת רגישה/סודית וכן הוכנו בה מטעני נפץ לטיבוע עצמי במידת ויעלה חשש שהיא עלולה ליפול בידי האויב. 

בחודש אוקטובר 39, יצאה הצוללת 47 U למשימתה הסודית. צוות הצוללת שלא היה בסוד המשימה, לא הבין מדוע במהלך השיוט בכל פעם שנתגלתה מטרה ראויה לתקיפה וטיבוע, מפקדם שנחשב דווקא לטיפוס תוקפני והתקפי, העדיף משום מה לבצע צלילה ולהמשיך בשיוטו. ביום ה 14 באוקטובר הגיע הצוללת לאחת הכניסות הצרות והרדודות למעגן הבריטי. שרשרת פלדה כבדה שנמתחה בין שתי אוניות טבועות, הסתבכה בצוללת ועצרה את התקדמותה, אך במאמצים רבים הצליחה הצוללת להשתחרר ולהמשיך בדרכה פנימה ובאופן גלוי וחשוף לחלוטין, כלומר בשייט מעל המים ולמרות זאת היא לא נתגלתה ע"י הבריטים. 

להפתעת מפקדה הצוללת גינתר פרין לא רק שחדירתו לא התגלתה אלא שבנמל עצמו לא מצא את כל אותן אוניות "שהבטיח" לו דניץ, כי יהוו שם בנמל, מטרות לתקיפה על ידו. פרין זיהה בנמל אונייה גדולה בשם "רויאל הוק", אוניה שלחמה במלחמה הגדולה הראשונה, אך מאז ובנוסף לתותחי הענק שבה בני ה 380 מ"מ, לאונייה נוספו תותחי נ"מ מתקדמים ולוחות שריון נוספים שהאטו עוד יותר את מהירותה.

גינטר פרין ירה לעבר ה"רויאל אוק" טורפדו ראשון שאומנם פגע המטרתו, אך גרם נזק שולי. במקום לברוח מהמקום מיד, פרין לקח סיכון כפול משום שגם נותר במקומו וגם ביצע טעינת טילי טורפדו נוספים כשהליך זה מבוצע בניגוד למקובל והנהלים כשהצוללת מעל המים. הטעינה לקחה כ 10 דקות כשהם כאמור באמצע נמל אויב וחשופים לחלוטין. גם ירי זה כשל וכך שוב בוצעה טעינה והפעם נורו 3 פצצות טורפדו וכל השלוש פגעו באונייה הגדולה. בתוך 13 דקות התהפכה וטבעה ה"רוייאל אוק" כשהיא לוקחת איתה אל מותם 833 אנשי צוות (מתוך 1,234).

לבריטים לקח משום מה כ 45 דקות עד שהצליחו להוציאו משחתת שחיפשה את הצוללת התוקפת, אך זו כבר התרחקה ועשתה את דרכה לבסיסה בשלום. הבריטים הוכו בהלם והמפקד האזורי בצי הבריטי המלכותי האדמירל וילפרד פרנץ, הודח מיידית מתפקידו. אפילו צ'רצ'יל מצא לנכון להחמיא לביצוע הגרמני אם כי מטרתו הייתה לסנוט בח"י שלו שהתרשל.

בנמל עצמו חוזקה מאוד ושופרה ההגנה עליו ובין היתר, הוקמו בו מחסומי אבן ענקיים שכונו "מחסומי צ'רצ'יל" הקיימים עד היום ושבהקמתם, עסקו בעיקר שבויי מלחמה איטלקים. בשובה של הצוללת לגרמניה הכל חלקו למפקדה ולצוות כולו, כבוד מלכים. למפקדה גינטר פרין הוענק עיטור "צלב האבירים של צלב הברזל", עיטור שאיש בזרוע הצוללות מעולם לא קיבל לפניו. עיטורים אחרים, ניתנו לכל אנשי צוות הצוללת 47 U.

מטוס מיוחד ששלח היטלר, הביא את צוות הצוללת כולו לפגישה עם הפירר בברלין. שר התעמולה הנאצי יוז'ף גבלס, הפך את גינתר פרין לגיבור הראשון של המלחמה ולסלב לכל דבר ועניין. הוא הוזמן להיות נוכח במצעדים שונים נערכו לכבודו ולמעשה כל ילד ובכל בית ספר ברחבי בגרמניה, שמע אודות הגיבור החדש והתחנך לאורו.

בשוך החגיגות והפסטיבלים (ב 16 בנובמבר 39), יצאה הצוללת מנמל קיל וחזרה לעסוק בצייד ספינות אויב. כבר בסיור זה באזור תעלת למאנש, הטביעה הצוללת שלוש ספינות אויב והצליחה לחמוק מפצצות העומק שהשליכו לעברה ספינות בריטיות.  כך המשיכה הצוללת ומפקדה המעוטר לבצע עוד ועוד סיורים עד לזה העשירי במניין, שהיה גם האחרון שלה. ביום ה 7 בחודש מרץ 41, נעלמה הצוללת מערבית לאירלנד, על 45 אנשי ציוותה ומפקדם הנערץ. ישנן השערות מהשערות שונות באשר לנסיבות טביעת ה 47 U וכך הן נותרו עד עצם היום הזה.

במהלך שירותה בקריגסמרינה, הטביעה הצוללת  U-47 לא פחות מ 31 ספינות ופגעה בעוד 9  כאשר נפח ההטבעה הכולל עמד על 260 אלף טון, נתון שממקם אותה כסוגרת את עשיריית הצוללות הגרמניות המצליחות ביותר במלחמה, אך פעולתה בנמל הבריטי המבוצר ב"סקפה פלו," האפיל על כולן בשל איכותה ובשל המכה התודעתית והמוראלית שהנחיתה על הבריטים.

בתמונה: היטלר בקבלת הפנים לצוות הצוללת בחזרתו מ"סקפה פלו" כשלשמאלו מפקדה גינתר פרין.