התקיפות שביצע ח"א האיטלקי על העיר חיפה

בשלביה הראשונים של מלחמת העולם השנייה, הישוב היהודי בארץ ישראל חש שהמלחמה רחוקה בשל התנהלותה רובה ככולה ביבשת אירופה. תחושה זו החלה להשתנות לאחר כניעת צרפת (יוני 1940) כאשר סוריה ולבנון שהיו תחת שליטה צרפתית, הועברו לניהולה של ממשלת וישי שהייתה ממשלת בובות פרו נאצית בניהולו של המרשל פטן. יותר מכך, לאחר כניעת צרפת הצטרפה איטליה הפשיסטית ללחימה לצד גרמניה הנאצית. האיטלקים שכוחותיהם נמצאו/שלטו אז בלוב, החלו בהכנות לתקיפת שכנתם ממזרח מצריים וכך, החלה המלחמה להתקרב מצפון ומדרום לישוב היהודי בארץ ישראל

בזיכרון הארץ ישראלי, זכורות יותר דווקא הפצצות המטוסים האיטלקיים על העיר תל אביב (ולכך אקדיש את הפוסט הבא/העוקב), אך הפעם וגם על פי הסדר הכרונולוגי, נעסוק תחילה בהפצצת העיר חיפה והמניעים האיטלקיים לביצוען של תקיפות אלו. כשותפים ללחימה לצד גרמניה, ניסו האיטלקים בעזרת חיל הים העוצמתי שלהם, לשלוט בים התיכון. במסגרת זו החליטו האיטלקים אף לתקוף ולשבש את אספקת הדלק לצבא הבריטי וחיפה הייתה יעד מרכזי וחשוב ביותר בתחום זה. קו צינור הנפט כירכוכ-חיפה שהזרים נפט גולמי מעיראק לחיפה, איפשר לבתי הזיקוק במפרץ חיפה להפיק כמיליון טונות דלק בשנה ולכן, האיטלקים החלו לתכנן את תקיפת העיר ומפעלי הזיקוק במפרץ 

במרחק של כ 400 מייל בלבד ממערב לחיפה באיים רודוס ולרוס, נמצאו שני שדות תעופה איטלקיים שאליהם פרסה טייסת מס' 205, בה שירתו מטוסי הפצצה בינוניים מסוג סבויה מרקטי SM.79. המדובר במטוס שתוכנן בבסיסו כמטוס נוסעים והיו לו ביצועים טובים למדיי בעיקר בתחום מהירותו ולזכותו אכן נזקפו לא מעט שיאי מהירות. למטוס שבו היו שישה אנשי צוות, היה מראה לא אופייני למטוסי תקיפה/הפצצה, הן בשל היותו תלת מנועי ובעיקר בשל הבליטה על גבו שיועדה להגנתו ע"י תותחי נ"מ ובה מוקמו גם שני מפעילי תותחים אלו. בליטה זו על גבו היא גם שהעניקה למטוס את הכינוי: "המטוס עם הגיבנת." ב 15 ביולי 1940, אכן החלו מטוסים אלו, שהמריאו מהאיים רודוס ולרוס, לתקוף את חיפה וסביבתה ולהן פרטי התקיפות:

·      בתקיפה הראשונה (15.7.40) תקפו 10 מטוסי סבויה מרקטי את אזור התעשייה במפרץ חיפה והטילו כ 50 פצצות. מיתקן זיקוק ומחסנים של חב' "של" עלו באש. מספר קטן של עובדים נפצעו ורק אחד מהם נהרג. 

·      בתקיפה השנייה (24.7.40) שוב הגיעו 10 מטוסי סבויה מרקטי לחיפה, אך הפעם הבריטים כבר היו ערוכים לכך ופתחו לעברם באש נ"מ שגרמה לתוקפים לסטות ממסלולם ובמקום לתקוף את בתי הזיקוק, לפנות לעבר העיר ולהטיל בה פצצות במספר אתרים. במתקפה זו קיפחו את חייהם 46 איש וכמאה האיש נפצעו. תוצאות התקיפה גרמו לזעזוע רב בציבור הארץ ישראלי שעד כה כמעט ולא נפגע בשל המלחמה.

·      בתקיפה השלישית (6.8.40) בוצעה כמו קודמותיה בשעות הבוקר וגם בה תקפו את העיר 10 מטוסי הפצצה. הפעם ההגנה הבריטית כבר היתה חזקה הרבה יותר וגרמה לחלק מהמטוסים להטיל את חימושם לים ולנוס. חלק מהפצצות הדליקו מיכלי דלק שהכילו 300 טון דלק. בתקיפה נהרג פועל אחד ונפצעו 19 איש רובם קל. 

·      ההפצצה הרביעית והאחרונה (21.9.40) הופצצו בעיר בעיקר בתי מגורים ומסגד "איסתיקלל." מאחר וההפצצה בוצעה ביום שבת אחה"צ, מרבית הנפגעים היו מוסלמים תושבי העיר ששהו אז מחוץ לבתיהם. בתקיפה נהרגו 40 איש ונפצעו 68. אש הנ"מ הבריטית, פגעה במספר מטוסים איטלקים. אחד מהם ביצע נחיתת חרום בטורקיה וצוות המטוס הושם במעצר. ככל הנראה שמטוס נוסף או שניים, התרסקו בים באזור שמדרום לאנטליה.

כשנה לאחר מכן (יוני/יולי 41) כשכוחות בריטיים וצבא צרפת החופשית פלשו לסוריה ולבנון כדי לשחררן מידיי צבאו של וישי, תקפו פעמיים מטוסים צרפתיים את הערים עכו וחיפה, אולם אלו גרמו לנזקים קלים בלבד ולפציעת שני אנשים בלבד. באותה תקופה תקף לראשונה את חיפה גם ה"לופטוואפה" (חיל האוויר הגרמני) והוא חזר לעשות זאת פעמיים נוספות. בהפצצות אלו נגרם נזק לכמה מיכלי דלק אם כי בשאר המקומות שהותקפו, נגרם  קל בלבד. כך ב 20 ביוני 41 התרחשה למעשה התקיפה האחרונה במלחמה זו על העיר חיפה

בתמונה: מטוס ההפצצה האיטלקי סבויה מרקטי SM.79 שכונה: "המטוס עם הגיבנת." בתמונה השנייה, עשן מיתמר מפגיעה באזור מפרץ חיפה