משפטו ואחרית ימיו של אדמירל קרל דניץ, שהיטלר מינה כיורשו

 

קרל דניץ (Karl Dönit‏) נולד בעיירה סמוכה לברלין ב 1891 ושירת במלחמת העולם הראשונה במספר תפקידים, עד שנעשה למפקד צוללת. הצוללת עליה פיקד דניץ, טובעה ע"י הצי המלכותי הבריטי והוא עצמו נלקח/נפל בשבי הבריטים, ממנו שב לגרמניה בשנת 1920. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה כבר דניץ מפקד צי הצוללות הגרמני שהיה יעיל ואפקטיבי עד מאוד. צי צוללות זה פעל בעיקר באוקיינוס האטלנטי כשהוא פועל בקבוצות תקיפה שכונו "להקות הזאבים" ולמעשה ניסו להטיל סגר על האי הבריטי שהתקיים/ניזון בעיקרו מיבוא. 

דניץ פנה להיטלר והביע את ביטחונו שאם הוא יאשר לו להצטייד בכ 300 צוללות, הוא יוכל בוודאות לחנוק את בריטניה ולגרום לה להיכנע. היטלר התמהמה בקבלת בקשתו זו וכך נותר דניץ בתחילת המלחמה רק עם כשישית מכמות הצוללות שביקש, אך גם כך הצליחו צוללות אלו לגרום לנזקים עצומים בעיקר לספינות סוחר/מטען. ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רציל עצמו, כתב לאחר המלחמה בזיכרונותיו, שאם היה דבר אחד ממנו אכן פחד במהלך המלחמה, הרי שהיו אלו הצוללות הגרמניות ועוד הוסיף, שאם הגרמנים היו מודעים טוב יותר ליכולותיהם של הצוללות ומיטיבים להפעילן, היה לדעתו בכוחם אז, להכריע את בריטניה.

לאור הצלחת צי הצוללות הגרמני (עד שפותחו נגדם אמצעי גילוי ותקיפה בעיקר מוטסים), מונה קרל דניץ בשנת 43 ל"גרוס אדמירל" (שווה ערך במערב ל: אדמירל צי או רב אדמירל) ולמפקד הראשי של ה"קריגסמרינה" חיל הים הגרמני. בשלהי המלחמה כשזו כבר הייתה אבודה ולאחר שהיטלר ביטל את מינויו של הרמן גרינג הסורר כיורשו העתידי, הוא מינה תחתיו את קרל דניץ כיורשו לתפקיד נשיא גרמניה. את יוזף גבלס מינה היטלר להיות אחריו "רייכסקאנצלר" (מעין ראש ממשלת גרמניה) אך זה האחרון התאבד יום למחרת התאבדותו של היטלר עצמו. כך כיהן למעשה אדמירל דניץ כנשיא גרמניה הנאצית, במשך שבוע ימים שעד לכניעתה.

ביום ה 23 במאי 45, נעצר אדמירל קרל דניץ ע"י אנשי צבא בריטיים שאיתרו אותו בעיירה בשם פלנסבורג. יחד עימו נעצרו הגנרל אלפרד יודל ו"האזרח" אלברט שפר, מי ששימש כאדריכל האישי של היטלר ומונה על ידו לשר החימוש בממשלתו. שפר נודע במנגנוני הענק של עובדי כפייה שהקים והעבדתם בתת תנאים במפעלי היצור שבאחריותו. הוא הועמד בשל כך לדין במשפטי נירנברג ונגזרו עליו 20 שנות מאסר, אך נשוב מייד לנשוא הפוסט, למי שכיהן כאמור במשך שבוע בלבד כנשיאה של גרמניה הנאצית שכמובן גם הוא, חבש את ספסל הנאשמים במשפטי נירנברג.

במהלך משפטו של דניץ, הוא הואשם בעיקר ציטוט: "בניהול לוחמה בלתי מוגבלת בצוללות." כדוגמה לכך נטען כלפיו למשל שהצוללות שתחת פיקודו, לא הצילו אנשי צוות של צוללות שהוטבעו על ידם. דניץ טען להגנתו במהלך המשפט, שהצי של ארה"ב עשה בדיוק את אותו הדבר במלחמתו ביפנים. יותר מכך, דניץ הצליח להציג בפני שופטיו תצהיר של האדמירל צ'סטר נימיץ מי שהיה מפקד צי האוקיינוס השקט בצי של ארה"ב, שלפיו גם הצוללות האמריקאיות נמנעו מלאסוף ניצולים מספינות שהוטבעו על ידן. דניץ הורשע רק באחד משלושת האישומים שהוגשו נגדו ועל כן נגזרו עליו 10 שנות מאסר בלבד, עונש שעורר לא מעט תגובות כעוסות ואף פטיציות של קבוצות קצינים. לאור זאת, בתום ריצוי עונשו בכלא שפנדאו המפורסם בברלין, יצא דניץ לחופשי בחודש אוקטובר 56.

שנתיים אחר כך יצא לאור בגרמניה ספר זיכרונותיו של קרל דניץ, ספר שלימים אף יצא לאור בעברית ע"י הוצאת מערכות, אך כשהדבר נודע לשר הביטחון שמעון פרס, הוא אסר את הפצת הספר בארץ. את אחרית ימיו בילה דניץ באזור אמיד בעיר המבורג, כשהוא מנהל קשרים גלויים עם חוקרים, היסטוריונים ואף עם עמיתיו לשרות בצבא הנאצי. הוא נהג להרצות בפני תלמידים ובאחת מאלו הביע תמיכה במהלכי צבא גרמניה הנאצית ומאזיניו קיבלו את הדברים בהלהבות. עקב כך ניתנה בשנת 63 הנחייה ע"י ממשלת גרמניה, שאסרה על המשך הזמנתו של דינץ לתת הרצאות בפני לתלמידים.

ה"גרוסאדמירל" קרל דניץ נפטר בדצ' 1980 כשהוא בן 89. הלווייתו הפכה למפגן של הערכה וכבוד ולא רק ע"י ימאי עבר גרמניים.

בתמונה: באוהל צבאי ליד המבורג, פילדמרשל מונטגומרי (מימין עם הכומתה), מקריא (ובה בעת משדר גם ל BBC) את תנאי הכניעה לאדמירלים פרידברוג וקינצל, נציגיו/שליחיו בטקס של אדמירל דניץ שכיהן אז כיורשו של הפירר המת.