הטייס הנאצי שהגה את הטיסה במבנה "ארבע אצבעות" הנהוג כיום כמעט בכל העולם כולל אצלנו

 

 

כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד בשנת 36 , היה אז חיל האוויר הגרמני ה"לופטוואפה" בראשית דרכו לאחר שהוקם אך שנה קודם לכן בהסתר, בשל המגבלות שהוטלו על גרמניה בתום מלחמת העולם הראשונה. לחייל החדש הוקצו משאבים חומריים ואנושיים חסרי תקדים והוא אכן הפך בתוך זמן קצר, למאוד עוצמתי ומודרני וככזה, כבר היה מסוגל לסייע לבני ברית אידיאולוגיים, סיוע ששירת ראשית לכל את הגרמנים עצמם כפי שניווכח מייד.

 

בגרמניה יוסד "ליגיון הקונדור", כוח שהכיל מתנדבים מקרב הצבא הגרמני ובעיקר מקרב ה"לופטוואפה", על מנת שאלו יצאו כבר ביולי 36 לספרד ויסייעו בידי פרנקו שהפך לגנרליסימו ועמד בראש הכוחות שמרדו בשלטון הנבחר, שלטון שנהנה מתמיכה בעיקר של ברה"מ ומליציות שונות של קומוניסטים ואנרכיסטים שונים שבהם בלטה מכסיקו. במשך שלוש שנים שלחו הגרמנים את טובי הטייסים שלהם, ואת פאר תעשיית המטוסים שלהם ובהם מטוסיהם שהפכו אחר כך לכה מוכרים כגון השטוקה 87 JU, מפציצי היינקל 111 ומטוסי הקרב המשובחים המסרשמיט 109.

 

הבכירים שבפקידות והקצונה הגרמנית, כבר ידעו על כוונתה העתידיות של גרמניה לנקום את ההשפלה שחוו במלחמת העולם הראשונה, קרי על כוונתם להשתלט על אירופה ולשם כך, הכינו היטב ובכישרון רב גם את אנשי "ליגיון הקונדור", כדי שאלו יהפכו את ספרד לשדה ניסויים לבחינת מערכות הנשק החדשות הרבות שיוצרו על ידם, לבחינת האפקטיביות שלהן ולפיתוח והתנסות עבורן בתורות לחימה מודרניות וחדשניות, כמוהן לא נמצאו בשום חיל אוויר אחר בעולם. כך למשל גובשה ופותחה שם תורת מלחמת הבזק ("הבליצקריג") שהממה כל כך משנת 39 ואילך את אירופה כולה. גם בתחום לוחמת האוויר, צברו הגרמנים ניסיון קרבי יקר ערך. הם פיתחו תורות לחימה ובעיקר נהנו מעדיפות ברורה לחלוטין על פני המטוסים הסובייטים הנחותים כגון הפוליקרפוב 15 ו 16, שמקומם היה יאה יותר אולי למלחמה העולמית הראשונה/הקודמת.

 

אחד מטייסי הקרב המוכשרים שנישלח מגרמניה להילחם בספרד, היה ורנר מולדרס, בחור צעיר שהקריירה שלו הייתה יכולה לפאר כל פלקט של גבלס לתאור "ארי" אופייני ומוצלח בן הגזע העליון. לאחר שאביו של מולדרס נהרג במהלך מלחמת העולם הראשונה, אימו גידלה אותו לבדה וכל דרכיו בלימודים ואף בקורס הטייס ובקורס ההסבה לטייסי קרב, סיים תמיד בהצטיינות. בשנת 38 התנדב מולדרס לצאת למלחמה בספרד ובתוך זמן קצר הפך שם למפקד טייסת מטוסי מסרשמיט 109 ולאייס הבכיר ב"לופטוואפה" כשבאמתחתו 14 מטוסי אויב מופלים. על בסיס ניסיונו הקרבי שנצבר בשני אזורי קרבות מרכזיים בספרד, ב"אראגון" ובאזור נהר ה"אברו", הגיע ורנר מולדרס למסקנה כי יש לשנות את המבנה הבסיסי בתצורת הטיסה של מטוסי הקרב, כפי שזו התנהלה ובאופן לא הגיוני לדעתו, זה שנים במרבית העולם ובכלל זה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

 

עד המהפכה שבה החל ורנר מולדרס, המבנה הבסיסי של מטוסי הקרב היה שלישייה או כפולות שלה, בעיקר היו המטוסים טסים במבנה של 9 או 12 מטוסים מכונסים וצפופים בצורת האות V כשמוביל המבנה ממוקם בשפיץ ה V. הסיבה העיקרית לכך הייתה שהמטוסים עד אז היו משוללי מכשירי רדיו ולכן טייסי המבנה היו חייבים להיות קרובים למפקד המבנה שלהם וכך המבנה היה הדוק ונוח לשליטה מחד אך אך מוגבל בשדה הראיה ויכולת התמררון של מטוסיו. ורנר מולדרס הבין היטב בחושיו החדים שעתה כשהמטוסים כבר מצוידים במכשיר קשר ואף מהירותם גדלה מהותית בהשוואה למטוסים ששירתו במלחמה העולמית הראשונה, אפשר עכשיו ואף צריך לקבוע להם כללים/נהלי טיסה חדשים, נוחים ואפקטיביים הרבה יותר.

 

על כן מולדרס החליט שיבוטל המבנה בסיסי של השלישיות ומעתה המבנה יבוסס על רביעיית מטוסים שתורכב למעשה משני זוגות. כל זוג בתוך הרביעייה, יוכל לנהל קרב בנפרד כאשר בכל זוג שכזה מס' 2 שומר על המוביל שלו (בד"כ כשהוא מאחוריו ומעט מעליו). תצורת טיסה זו קיבלה את השם  FINGER FOUR, על שום מיקומם של ארבעת המטוסים בדיוק כמו מיקומם של קצות ארבעת האצבעות בכל כף יד. בכך המטוסים יכלו בשינוי מבנה זה, לטוס בריחוק רב יותר האחד מהשני ובכך קטנה מאוד גם סכנת ההתנגשות בניהם כבעבר. יתרון נוסף בשיטה החדשה היה שטח גדול יותר בו יכלו עכשיו לשלוט מטוסי המבנה וכן, התאפשרה מעתה הצטרפות של מבנים נוספים וביתר קלות ונוחות, לקרבות שבהם כבר נמצאו עמיתיהם.

 

מערך ה FINGER FOUR החדש, צלח מאוד בהמשך הקרבות שניהלו הגרמנים בספרד וכמובן שגם במלחמת העולם שפרצה מייד אחר כך. במהלך הקרב על בריטניה, אפילו הבריטים הבינו ובמהירות, את יתרונותיה של השיטה הגרמנית החדשה וחיל האוויר המלכותי הבריטי, העביר גם הוא את כל טייסות הקרב שלו לעבוד בשיטת/מבנה ה FINGER FOUR. למעשה כמעט כל טייסות הקרב בעולם עברו לתצורת ה FINGER FOUR ובהם כל חיילות האוויר המערביים ואנו בתוכם. חריגים יחידים היו בברה"מ ואי אלו גרורות שלהם, שם היו טסים לעיתים במבנה קרבי שכונה: "קופסה" (מעיין מלבן סימטרי שבו 2 מטוסים נמצאים קדימה ועוד 2 מאחוריהם) או מבנה "קו" שבו כל המטוסים היו טסים בקו רוחב אחד אך בהפרדת גובה קלה (כדי לשפר את הראות של כ"א מהם). כיום כשלמטוסי קרב יש גם מכ"מים ארוכי טווח וגם חימוש שמשוגר אף אל מעבר לאופק, ניתן לומר באופן כללי כמובן שה FINGER FOUR, נשמר בטיסה אל אזור הפעילות המבצעית/הלחימה, בין אם מדובר בתקיפת מטרות קרקע ובין אם לקראת כניסה לקרב אוויר.

 

באשר לוורנר מולדרס, במהלך המלחמה פיקד על כמה טייסות בצרפת (1940) אחר כך כאלוף משנה כבר פיקד על כנף של מטוסי קרב ברוסיה (1941). בסוף אותה שנה נהרג ורנר מולדרס בתאונת טיסה, לא לפני שהפך לטייס הקרב הגרמני הראשון במלחמה, שלזכותו נזקפו יותר ממאה הפלות/ניצחונות בקרבות אוויר. השפעתו של מולדרס על תולדות התעופה הצבאית העולמית הייתה ללא ספק דרמטית וההוכחה לכך היא שכולם סביב הגלובוס כולו, אימצו את רעיונותיו, כולל טרנד ה"קרוסאובר" – כלומר כיצד יש לבצע פניה תוך הצלבה/שינוי מיקום בין שתי הזוגות שבתוך הרביעייה (אך זה כבר מצריך הסבר מעט מורכב יותר).

 

לא יכולתי שלא לסיים בהומור ואם במבנים תעופתיים עסקינן, נזכרתי במונח בחיל האוויר הישראלי לו קראנו בהומור "מבנה תאריך." הכוונה הייתה למטוסים (בד"כ מטוסי תובלה) שטסו במבנה אך כל כך רחוק האחד מהשני, עד שהקשר היחיד ביניהם הייתה העובדה שהם טסו באותו תאריך ומכאן ההגדרה "מבנה תאריך".

 

בתמונות: אז והיום (רביעיית 16 F ) בתצורתFINGER FOUR  כאשר הראשון בשפיץ מס' 1 הוא מוביל המבנה, לימינו במבנה (בתמונה משמאלו) ומעט מאחור מס' 2 שלו. משמאלו של המוביל מס' 3 שהוא מוביל הזוג השני ברבעיה ומס' 4 משמאל ומעט מאחור לו. בצד השמאלי בתמונה: ורנר מולדרס הוגה צורת מבנה זה.