הטייס הגרמני המשובח שהוציא את מפקד הלופטוואפה הרמן גרינג מדעתו וגרם לו אף פעמיים להדיחו

 

הרמן גרינג נחשב לטייס מעולה עוד במהלך מלחמת העולם הראשונה במהלכה הפיל לא פחות מ 22 מטוסי אויב. בכך הפך גרינג לאגדה ואף הוענק לו עיטור הגבורה הגבוה ביותר בצבא גרמניה, עיטור "המקס הכחול" (או בשמו הרישמי: "פור לה מריט"), עיטור אותו ענד בגאווה דרך קבע סביב צווארו. גרינג חבר להיטלר ויחד ניסו לחולל בשנת 23 את ניסיון ההפיכה במרתף הבירה שכשל ובעקבותיו, הושלך היטלר לכלא וגרינג ברח לאוסטריה. לאחר ששניהם קבלו חנינה, נבחר גרינג בשנת 32 ליושב ראש ה"רייכסטאג" (הפרלמנט הגרמני) ובתוך שנה בלבד כבר סלל את דרכו של היטלר לשלטון. הוא סייע להיטלר לטהר את מפלגתו ב"בליל הסכינים הארוכות" הידוע לשמצה ובשנת 35, מונה למפקד ה"לופטוואפה" (ח"א הגרמני) ומאז שקד על הקמתו ובנייתו בחשאיות ובהסתר, בשל המגבלות שנכפו עליהם בהסכמי הכניעה במלחמה העולמית הראשונה. כאדם הרמן גרינג היה פסיכופט מדופלם שידיו בחשו בכל מכל ובכלל זה היה מעורב אפילו באישור וחתימת המסמכים הנדרשים לביצוע השמדת יהדות גרמניה ולאחריה יהדות אירופה כולה.

כשפרצה המלחמה, הפך חיל האוויר/ה"לופטוואפה" הגרמני בראשותו של גרינג, לכח מודרני וחזק במיוחד ולמוציא לפועל העיקרי של תורת ה"בליץ-קריג" (מלחמת הבזק) ומדינות אירופה אכן נכנעו לצבא גרמניה בזו אחר זו. בשל הצלחותיו אלו של גרינג, הכריז עליו היטלר כיורשו הבלתי מעורער והוענקה לו דרגה צבאית עליונה בשם "רייכסמרשל" דרגה שהומצאה אך ורק עבורו.

סדקים ראשונים בעליונות ה"לופטוואפה" בניהולו של גרינג, נתגלו לראשונה בחודשים יוני-אוקטובר 1940, במהלך הקרב על בריטניה, אך קודם לכן נקדים ונכיר טייס קרב גרמני משובח ששמו היה אדולף יוזף פרדיננד גאלנד. גאלנד זה הוכשר לטייס בשנת 33 בקורס טייס של חב' "לופטהנזה" ואחר כך הוסב כטייס צבאי ב"לופטוואפה." בשנת 37 התנדב גאלנד ל"לגיון הקונדור" הגרמני שנשלח לספרד לתמוך בכוחות הלאומנים הספרדים בראשות פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים (1936 – 1939). עם שובו לגרמניה, עסק גאלנד על סמך הניסיון שצבר בספרד, בפיתוח תורות הלחימה של מלחמת הבזק שנודעה אחר כך בשם "בליצקריג." כשפרצה המלחמה העולמית הגדולה, שירת גאלנד בטייסת של מטוסי מסרשמיט Bf 109 ובתוך זמן קצר הצלחותיו הרבות, גרמו לו לקבל דרגת מייג'ור גנרל ובכך הפך לגנרל המפקד על זרוע מטוסי הקרב ובכך גם הפך לגנרל הצעיר ביותר בכל הצבא הגרמני. לגאלנד זה היו כבר השגות וביקורות רבות על התנהלות ה"לופטוואפה" בקרב על בריטניה, אולם הוא הניח שקידומו ודרגותיו החדשות, יקלו עליו לבצע את השינויים שרצה להנהיג בהתנהלותו המבצעית של ה"לופטוואפה."

במהלך הקרב על בריטניה הפציצו הגרמנים בעיקר את שדות התעופה ומטוסי ח"א המלכותי הבריטי. היטלר אסר באיסור מוחלט להפציץ את לונדון העיר ואף איים בהשלכה לכלא את כל מי שיפר פקודה זו. הרמן גרינג חשב אחרת וניסה לבחון עם מפקדי ה"לופטוואפה", האם מטוסי הקרב הבריטיים הוכו כבר מספיק חזק, עד שכמעט ולא יגרמו עוד לאבדות משמעותיות למפציצי ה"לופטוואפה" לכשאלו יחלו להפציץ בכל זאת את לונדון. כמו בלא מעט מלחמות עבר, אירוע מיקרי ולא מתוכנן מראש, הפך את היוצרות ובדיעבד גרם לתחילת מפלתם של הגרמנים בקרב על בריטניה.

ביום ה 24 באוגוסט 1940, סטו בשל טעות ניווט וערפל כבד, 10 מפציצים גרמניים והטילו בשגגה את חימושם על פרבר של לונדון. צ'רצ'יל החליט להגיב ומייד וכבר בליל המחרת, שלח מטוסים להפציץ בפעם הראשונה את ברלין בירת גרמניה. הפגיעות היו מינוריות (נפגע מחסן עצים ונהרג פיל הודי בגן החיות של ברלין), אולם להיטלר תקיפת ברלין הבירה, גרמה לו להיכנס להתקפת טרוף. חמתו בערה בו והוא הורה בו ביום ל"לופטוואפה" לבצע את הטעות שבדיעבד הייתה מכריעה בכל מהאמור לגורל המלחמה. הוא הנחה את גרינג לחדול מייד מתקיפת חיל האוויר המלכותי הבריטי, שכבר היה דווקא קרוב למדי לקריסה ותחת זאת, להפציץ עם כל מטוס אפשרי זמין את העיר לונדון. גרינג נלהב למלא את רצונו זה של היטלר, בסוברו שיכניע במהירות את הבריטים ואז יוכל להתפנות לטפל באויב שממזרח קרי ברה"מ. מה שהיטלר וגרינג לא ידעו הוא שבכך, הם הביאו לתחילתו של אסון הפצצות ליליות קשות שנמשכו ארבע וחצי שנים ברציפות עד שקרבו מאוד את הרייך השלישי אל סופו.

כאמור הזזת המפציצים הגרמניים לתקיפת לונדון, הצילה כאמור את בסיסי ח"א המלכותי, מטוסיו והתעשיות האוויריות שלהם ובפרוש אפשרה להם להתאושש. יש הטוענים שאם הגרמנים היו ממשיכים בתקיפות תשתיות אלו בעוד 10-15 מטסי תקיפה, היה חיל האוויר המלכותי הבריטי, מאבד את כושר הלחימה שלו. מאידך המפציצים הגרמניים שהפציצו את לונדון וערים נוספות, החלו לאבד יותר ויותר מטוסים ואנשי צוות אוויר. ככול שאבדות המפציצים הגרמניים גברו, החל הרמן גרינג לרטון ולטעון יותר ויותר כנגד המצב שבו מטוסי ההפצצה שלו לא זוכים לליווי ו/או הגנה אפקטיבית מצד מטוסי הקרב הגרמניים שכזכור היו כפופים עכשיו לאותו מייג'ור גנרל לגאלנד.

באחד מימי הקרב על בריטניה, הגיע גרינג לחופי צרפת לפני אחת מהפצצות הגדולה במיוחד על לונדון. הוא זעם על גאלנד ועוד עמית נוסף שלו וטען בפניהם שטייסי הקרב שלהם לא מפגינים מספיק נחישות אומץ ורוח קרב בהגנה על מטוסי ההפצצה הגרמניים. על כך השיב גאלנד בפני גרינג ההמום בתקיפות רבה והתפתח ביניהם עימות קשה, משום שגאלנד זה היה כנראה האדם היחיד בכל לופטוואפה, שלא חשש להתעמת ישירות עם הסגן של אלוהים באותם ימים, קרי הרמן גרינג.

לתדהמת הנוכחים בחדר, גאלנד השיב בכעס במעמד זה לגרינג באומרו: "אתה אומר שהטייסים שלי לא מפגינים אומץ ונחישות? אני יושב כל יום שעות כדי לכתוב מכתבי ניחומים למשפחות של טייסים שלי שנהרגים כאן מידי יום." בשלב זה החלל גאלנד לתדהמתו של גרינג, לפרט את טענותיו והסבריו מדוע לדעתו מטוסי הקרב הגרמניים לא יכולים לתפקד כהלכה מעל לונדון. הוא אמר לגרינג שלמטוסי הקרב הגרמניים הממריאים מאדמת אירופה, יש בסה"כ דלק ל 10 דקות טיסה מעל בריטניה וגם אז, הבריטים מגלים אותם עוד מרחוק כשהם מעל צרפת, זאת בשל מערכות המכ"מ שלהם. בנוסף מנה גאלנד את יתרונו של מטוס הספיטפייר הבריטי למשימת ליווי והגנה וזאת כאשר לדעתו ה-Me 109 הגרמני, אינו מתאים למשימה זו. גרינג הזועם דחה טענות אלו מכל וכול וחזר שוב, על טענתו העיקרית שלפיה, על גאלנד להפיח רוח קרב בטייסיי הקרב הגרמניים שתחתיו וכי אינו מבין ציטוט: "למה אתה מייג'ור גנרל לא יכול להגן על המפציצים שלי."

מאחר וגרינג עמד לסיים את הפגישה ולהמשיך בדרכו, הוא פנה לעמיתו של גאלנד ושאל אותו למה הוא זקוק ממנו. הקצין מולדרס שמו, ביקש לקבל מגרינג את הדגמים המשופרים של המרסרשמיט 109, אלו עם המנועים המחוזקים. "תקבל אותם" השיב לו גרינג ופנה שוב אל גאלנד ושאל גם אותו מה הוא רוצה/צריך. גאלנד החליט כנראה באותו רגע להנחית על גרינג מכה נוספת וכך השיב לו: "מאחר ואמרתי לך מה אני חושב על מטוסי היירוט שלנו", אמר גאלנד, "אני רוצה ספיטפיירים בריטיים או מטוסים גרמניים עם ביצועים ("תלבושת") זהים לספיטפייר הבריטי." גרינג שנדהם מחוצפתו של גאלנד ונותר חסר מילים, מיהר לעזוב את המקום ברכבת האישית שלו. מיותר לציין שגרינג הדיח את גאלנד מתפקידו בו ביום כמפקד זרוע מטוסי הקרב.

מאחר וגאלנד היה בכל זאת טייס קרב משכמו ומעלה ומאחר והפצצות היום והלילה של בעלות הברית כבר זרעו הרס ברחבי גרמניה, החליט גרינג להעלות בכל זאת את גאלנד לדרגת גנרל לוייטנט אך למנות אותו לתפקיד הקשה ביותר באותם ימים בכל ה"לופטוואפה" וגאלנד מונה למפקד הגנת הרייך מההפצצות האוויריות. גם אז ותחת תפקידו החדש, המשיך גאלנד להעביר ביקורת מקצועית קשה על גרינג וניהול ה"לופטוואפה" על ידו. בין היתר התלונן על אי יצור מטוס קרב ראוי/מתאים, על אי הקצאת מספר מספק של מטוסי יירוט הנחוצים להגנה על שמי גרמניה וכן התלונן גאלנד על העיכובים בייצור המטוס הסילוני החדש ואחר כך על אופן שבו נעשה במטוסים אלו שימוש (זאת על פי פקודתו האישית והמטופשת של היטלר, שפקד על הפעלתם לתקיפת מטרות קרקע בלבד ובכך, סרס אותם למעשה מיתרונותיהם שהיו אמורים לבלוט בקרבות אוויר). בשל המשך הביקורות שהעביר על מפקדו, שוב הודח גאלנד בינואר 45 מתפקידו, אך בשל המצב העגום של גרמניה ערב כניעתה, אושרה בקשתו של גאלנד לפחות אם לא לפקד, להמשיך לטוס ולנהל קרבות אוויר בטייסת של מטוסי הסילון החדשים.

ב 3 למאי 45, נכנסה יחידת שריון אמריקאית לשדה התעופה בה שירת גאלנד ובטרם נכנעו הוא ואנשיו, הם הספיקו להעלות באש את מטוסי הסילון החדישים, על מנת שלא יפלו בידי האמריקאים. גאלנד נפל בשבי אך שוחרר בשנת 47. לאחר מכן עבר להתגורר בארגנטינה בה עבד כטייס. הוא חזר לגרמניה אך לא התקבל לחיל האוויר הגרמני החדש (כפי שהסכימו לעשות עם רבים מעמיתיו בעבר הטייסים), משום שלטענת בעלות הברית, הוא לא השתחרר מנטיותיו הנאציות. גאלנד נפטר בגרמניה בשנת 1996 בהיותו בן 84.

בתמונה: אדולף גאלנד (מימין) עם מפקדו/מפקד הלופטוואפה הרמן גרינג