הטייס שברח מהשבי במטוס קרב שגנב ומדוע סיפור הרואי זה, כמעט ונשכח אחר כך בשל הישגיו המדהימים

כשמדובר ברוברט א' "בוב" הובר, ניתן בהחלט לומר בהיפוך יוצרות שכזה, שהאיש עשה בפרוש את כול הדרך מבירא עמיקתא לאיגרא רמא ואכן "בוב" זה, הוגדר בהמשך דרכו כאחד משלושת הטייסים הטובים ביותר שטסו מעולם!!! אין ספק שלאיש שרשימת מעלליו הישגיו ופרסי התעופה הרבים שקיבל, היו יכולים בקלות רבה לעטר את מדיהם של קבוצת טייסים המהווים קדר שלם של  טייסת שלמה/מלאה.

בוב הובר הגיע לחיל האוויר של צבא ארה"ב בשנת 40 ומהר מאוד נודע כטייס קרב אמיץ נועז ובעל כישורי טיסה חריגים באיכותם. הוא הוצב בזירת הים התיכון תחילה בקזבלנקה ואחר כך בסיציליה וצבר לזכותו לא מעט ניצחונות בקרבות אוויר, עד לאותו יום גורלי ב 9 בפב' 44, בו נפגע מטוס הספיטפייר שהטיס, מאש תותחי מטוס פוקה-וולף Fw 190  גרמני באזור שמול חופי דרום צרפת.

בוב הובר נפל בשבי ונשלח למחנה שבויים בסטלאג לופט 1 שהיה ידוע בתנאיו הקשים במיוחד, אך הובר לא חדל לרגע לתכנן את בריחתו מהכלא, למרות שלשבויי בעלות הברית כבר ניתנו פקודות ע"י צבא ארה"ב, שלא לנסות ולברוח משביים, זאת כדי שלא יסכנו בכך את חייהם, מה גם שכוחות בעלות הברית כבר ממילא עמדו בתוך חודשים, לפלוש לאירופה ולנוע לעברם מזרחה על אדמת אירופה.

הובר התעלם מהנחיה זו וניצל מהומה מסוימת שארעה במחנה שאפשרה לו לטפס מעל הגדרות ולהיטמע באזור כפרי סמוך. שם באזור הוא איתר שדה תעופה שהיה ברובו נטוש והחל בוחן את מצבם של המטוסים שהגרמנים הותירו בו. הובר איתר בשדה מטוס פוקה-וולף 190 במצב סביר יחסית ושמיכליו היו מלאים. בקור רוח ובאומץ רב, לכד שם הובר מכונאי מטוסים גרמני בודד שנותר שם, איים עליו ואילץ אותו להניע עבורו את המטוס הלא מוכר. הובר המריא מאותו שדה בצפון גרמניה ועם המטוס שמערכותיו כמובן שלא היו מוכרות לו, הצליח לחצות את קווי החזית ולנחות בשדה חקלאי בהולנד בקרבת העיר "האייסלמיר" דה היום, שם עמל קשות לשכנע את המקומיים שלא לנעוץ בו את הקלשונים שאחזו בידיהם, משום שסברו שמדובר בטייס גרמני.

לאחר המלחמה היה זה אך טבעי שעם כישורי הטיסה הייחודים והמופלאים שלו, הובר יהפוך לטייס ניסוי וכך אכן היה. בין היתר הוא טס ובחן מטוסים גרמניים ויפנים שנתפסו ע"י האמריקאים. אחר כך עבד כטייס ניסוי בחב' "רוקוול" ובחב' "נורת' אוויאיישן אמריקן." מאוחר יותר הצטרף הובר לצוות טייסי הניסוי שליוו את פיתוח המטוס הרקטי 1 X, שפותח במשותף ע"י הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה (שהפכה אחר כך ל  ( NASAולחיל האוויר של צבא ארה"ב. כך בשנת 47 שימש הובר כטייס מטוס המרדף של טייס הניסוי האגדי צ'אק ייגר, זאת ברגע היסטורי שבו ייגר חצה לראשונה אי פעם בהיסטוריה את מהירות הקול בטיסה מאוישת (אופקית וישרה). כשפרצה מלחמת קוריאה, התנדב הובר ליטול בה חלק כשהוא מלמד ומדריך את טייסיי ארה"ב בעיקר בטקטיקות לחימה של מטוסי החדישים הסייבר 86F, המטוס היחידי במערב שהיה מסוגל להתמודד אז עם מטוסי המיג 15 המצוינים שנמצאו בידי האויב הצפון קוריאני.

עוד קודם לכן כבר בשנת 1948, החל הובר מופיע עם מטוסו הפרטי 51 P מוסטנג, בתערוכות אוויריות ומטסיי ראווה. הובר עסק בטיסות תצוגה אלו במשך כיובל שנים עד הגיעו לגיל 77 וכמובן שעורר התפעלות בביצועיו המושלמים במיוחד בגילו המתקדם. בשנת 1999 נאלץ הובר לפרוש מפעילות הטיסה הפעילה, בשל בעיית בריאות שלא אפשרה את חידוש רישיונו. רבים מגדולי הטייסים ראו בו עילוי וכינו אותו מתוך כבוד והערכת אין קץ בתואר: "הטייס של הטייסים." היה זה לא אחר מטייס הניסוי האגדי צ'אק ייגר, שאמר על בוב הובר: "הוא היה הטייס הטוב ביותר בעולם בהטסה ידנית." גם הטייס הגנרל ג'יימי דוליטל מי שנחשב לגיבור לאומי בארה"ב, לאחר שהוביל את התקיפה הראשונה על יפן, חודשים ספורים לאחר אסון פרל הארבור, גם הוא אמר על הובר: "הוא היה איש התעופה הגדול ביותר אי פעם." בשנת 2003 מאגזין התעופה  Smithsonian Institutionהוציא מהדורה חגיגית לרגל 100 שנות תעופה, ובמגזין זה נבחר בוב הובר "לטייס השלישי באיכותו בהיסטוריה."

הובר נחשב ובצדק לאחד מגדולי הטייסים בכל הזמנים והמורשת התעופתית הצבאית והאזרחית שלו, זכתה ברשימה ארוכה של ציונים לשבח ואותות הצטיינות כגון: צלב הטיסה המצטיין, מדליית החייל על אומץ לב, מדליית הלב סגול, מדליית האוויר עם עלי אלון, ו-Croix de Guerre  הצרפתי. הובר קיבל פרס הצטיינות מאיגוד טייסי הקרב האמריקאים, הוא הוכנס להיכל התהילה הלאומי לתעופה. ב 2010 הובר הוכנס למוזיאון הלאומי לאוויר וחלל בסן דייגו. בית הספר המאוד נחשב לטייסי ניסוי בחיל האוויר של ארה"ב, העניק לו תואר ד"ר לשם כבוד. הובר כובד גם בגביע האחים רייט ורשימת הכיבודים לטייס האדיר הזה, עוד ארוכה אך אסתפק בכך. אז עם שפע כזה של תארים וכיבודים, לך תזכור שבעברו היה פעם איזה אירוע של גנבת מטוס אויב בהיותו בשבי הגרמני וחזרה באמצעותו לכוחות בעלות הברית.

על מהלך חיו של הובר הופק סרט עלילתי בשם: "עף/טס בקצה הנוצה", סרט שבו כיכב גם השחקן הריסון פורד. הסרט הוקרן לראשונה בשנת 2014 ובהקרנתו זו נכח גם הובר כשהיה כבר בן 92 ועל הקרנת בכורה זו כתב העיתונאי הבכיר פרד ג'ורג' ממגזין התעופה Aviation Week, כי בסיום הסרט נותרו בקהל בודדים שהעיניים נותרו יבשות. רוברט א' "בוב" הובר נפטר ב-25 באוקטובר 2016 בלוס אנג'לס כשהוא בן 94.

בתמונות: בוב הובר במקומו הכי טבעי בו בילה כל כך הרבה שנים. בתמונה השנייה, כרזת הסרט אודותיו.