כשמדביקים 4 מנועים של פנטום על "מיראז' גדול", מקבלים מפלצת

 

בשנות ה-50 הוציא פיקוד האוויר האסטרטגי של ח"א האמריקאי, מכרז בו התבקשו חברות לתכנן עבורו מפציץ שיישא חימוש גרעיני לטווחים ארוכים ולראשונה, יוכל המטוס המבוקש לשייט במהירות על קולית. חב' "קונבאייר" שהייתה משנת 53 חטיבה עצמאית בתוך חברת "ג'נרל דיינמיקס", הציעה את ה 58 B HUSTLER שזכה במכרז. באופן כללי ניתן לומר שמהנדסי החברה לקחו את שני מטוסי הקרב ששלטו אז בכיפה, הדלתא דאגר 102-F והדלתא דארט 106-F שאך נכנס לשירות ולמעשה החליטו להתבסס על תצורת כנף הדלתא של שני מטוסים אלו ולאמצה לראשונה גם כבסיס עבור מפציץ על קולי החדש.

 

על כן לא יכולתי להתאפק מלתת לפוסט כותרת בנוסח פשטני/ילדותי, משום שאכן ניתן לומר שלמעשה לקחו בחב' "קונבאייר" כקונספט, מטוס קרב בתצורת דלתא (כגון המיראז' המוכר לנו) הכפילו את גודלו ומוטת כנפיו, נתון שהביא לשטח כנף של פי 4 לערך ותחת כנפיו, נתלו 4 מנועי 79 J חדשניים (באותם ימים) ועוצמתיים, מאלו שכבר הניעו את מטוסי הפנטום 4 F של ה NAVY ואת מטוסי הסטארפייטר 104 F של ה USAF, מטוס שביצועיו דמו יותר לטיל מאויש. על מנת לאפשר למפציץ החדש לשייט במהירות הכפולה ממהירות הקול, כנפיו תוכננו להיות דקות וגופו שהיה חייב להיות צר, לא יכול היה להכיל תא פצצות כמקובל במרבית המפציצים האחרים. כך נוצרה מפלצת שמחזיקה עד היום בכמה שיאי עולם לטיסה, למרות שכבר חלפו כ 60 שנה מאז שהושגו שיאים אלו.

 

מטוסי ה 58 B קבעו לא פחות מ 19 שיאי מהירות עולמיים בפרופילים שונים, אך המפורסם שבהם הגם שהינו תקף עד עצם היום הזה, היה ביצוע הטיסה העל-קולית הארוכה ביותר בהיסטוריה, כאשר בשנת 63 טס מטוס 58 B מטוקיו דרך אלסקה ללונדון, מרחק של 12,920 ק"מ. הטיסה שארכה 8 שעות ו 35 דקות, כללה בדרכה גם חמישה תדלוקים אוויריים. למעשה במובנים מסוימים המטוס הקדים מעט את זמנו ומערכות מסוימות שהותקנו בו, הקשו מאוד על תפעולו/הטסתו ו אציין רק שתי דוגמאות לכך.

 

 

מבנה המטוס הצריך ביצוע נחיתה במהירות גבוהה מהמקובל ובעומסים גדולים ובשל כך, היה צורך לצייד את המטוס בכני נסע חזקים ומאוד גבוהים בהשוואה למקובל במטוסים אחרים. כני נסע כאלו נדרשו גם בשל זווית ההתקפה הגבוהה שבה המטוס היה ממריא וכדי למנוע את פגיעת חלקו האחורי/זנבו של המטוס במסלול בעת ההמראה. כמו כן כני נסע גבוהים אלו היוו הכרח מסיבה נוספת והיא שבהעדר תא פצצות בגוף המטוס, הוא נאלץ לשאת עימו מחוץ לגופו/מתחת ביטנו, מיכל או "פוד" גדול מאוד לדלק או לפצצה הגרעינית שנשא עימו. כך רק אותם כני נסע גבוהים במיוחד, יצרו את הרווח הנחוץ/ההכרחי בין גוף המטוס למסלול שתחתיו, כדי שאותו מיכל/"פוד" יוכל להיות מותקן בגחונו (ראו את הפוד/מיכל בצילום בלוט).

 

 

בעיה נוספת במטוס נגרמה במערכת הדלק שלו. בכל פעם שהמטוס האיץ או אף האט, הדלק במיכלי המטוס היה נע בהתאם קדימה או אחורה והדבר ייצר שינויים פתאומיים במרכז הכובד (C.G.) של המטוס, תופעה שהביאה לא אחת אף לאובדן השליטה במטוס. אגב, בדגמים מאוחרים יותר של המטוס, נבנתה לשלושת אנשי צוות במטוס, קפסולת הפלטה שהייתה אמורה לפלוט אותם בעת חרום, אף בגבהים של 70,000 רגל ומהירות טיסה של 2 מאך.

 

 

עולה מאליה השאלה, מדוע עם נתונים כל כך מרשימים ועם מטוס ראשון ויחיד בעולם שהיה מסוגל לשאת חימוש גרעיני במהירות כפולה ממהירות הקול, מדוע המטוס שרד בשירות מבצעי 10 שנים בלבד (מ 1960 ועד 1970), תופעה מאוד חריגה בעולם התעופה. רק לשם השוואה, את ה 58 B הקדים בחמש שנים תמימות המפציץ האסטרטגי התת קולי ה 52 B,  שעדיין פעיל מבצעית כיום וזאת כבר 71 שנה ברציפות!!! מטוסי ה 52 B הללו (שעברו כמובן השבחות עם השנים), נקראו אל הדגל גם הפעם בעימות הנוכחי/האחרון, כדי לתגבר את הכוחות שנערכו באזורינו מול איראן. ראו פוסט קודם שלי בנושא בבלוג:  https://dy1951.blogspot.com/2026/02/70.html

 

 

למעשה ניתן לומר שחיו הקצרים של המטוס נבעו לא רק מ"אשמתו" אלא גם ובעיקר מהשינויים המהירים שחלו בעולם התעופה באותם שנים בכלל והן מהשינויים/התפתחויות שחלו במלחמה הקרה ובמאזן שבין ארה"ב וברה"מ. להן כמה מהתפתחויות אלו:

·      המטוס שתוכנן בשנות ה 50, נועד להיות בעל יכולת חדירה בגובה רב לתחומי ברה"מ כשהוא מצויד בחימוש גרעיני. אולם בתחילת שנות ה 60, חלה התפתחות משמעותית בתחום פיתוח וייצור טילי הנ"מ הסובייטים, שהעניקו להם יכולת יירוט שלא היו בידיהם קודם לכן. מניח שזכורה בוודאי לכל, הפלת מטוס הביון האמריקאי ה 2 U בגובה רב מעל ברה"מ (ב 1 במאי 1960) וטייסו ג'רי פאורס נתפס והועמד שם לדין.

 

·      מסיבה זו שונה הצורך דווקא למטוסים בעלי יכולת חדירה טובה בגובה נמוך (כגון ה 111 F) ול 58 B לא היו תכונות/מאפיינים, שאפשרו או התאימו לטיסה נמוכה וחדירה בפרופיל שכזה לשטח אויב.

 

·      מרכיב נוסף היה יוקר קיצוני בעלות תחזוקת והפעלת המטוס ובכלל זה צריכת דלק זללנית, כמו גם נשיאת  חימוש מאוד מוגבל (בד"כ פצצה אחת בלבד), לעומת כמות חימוש עצומה ומגוונת אותה נשא מפציץ ה 52 B התת קולי.

 

·      לכך יש להוסיף שהמטוס לא היה סלחני לצוותו ואכן בפועל כמעט רבע מכלל 116 מטוסי ה 58  B שיוצרו, אבדו בתאונות.

 

·      מעל כל אלו, באותן שנים בדיוק נכנסו לשירות טילי ICBM קרי, טילים בליסטיים בין יבשתיים בעלי ראש קרב גרעיני. אלו יתרו למעשה את מפציצים אסטרטגיים הגרעיניים, בשל היותם זולים יותר, מהירים יותר ובאותם ימים, היו טילים אלו גם חסינים לחלוטין מכל ניסיון יירוט.

 

לסיכום, המטוס נולד במעיין תקופת ביניים ויש הטוענים שהיה אולי אפילו מתוחכם ויקר מידיי לצרכים שלהם נועד ולאסטרטגיה שבגינה ועבורה נבנה. כך הפך מהר מאוד המטוס ללא רלוואנטי וכך ניתן היה להסתפק בהמשך באלטרנטיבות נוחות גמישות זולות ובטוחות יותר ממטוס זה.

בתמונה: המפציץ הגרעיני העל קולי הראשון, ה 58 B במלוא הדרו באוויר. בתמונה הקטנה בפינה, ניתן להתרשם מגובהם של כני הנסע וגודלו של המיכל הענק שתחת ביטנו